יום שלישי, 19 בפברואר 2013

#15 מילים


אמרתי בעבר שאני לא מקלל ואני מסרב לקבל כל קללה פה אצלי על הקיר, אני מאמין שקללה היוצאת מפינו לא עושה שום דבר ולא תורמת לכלום מלבד להקטין ולהחליש אותנו. אותו דבר עם הבצ"ל. (ביקורת, ציניות ולגלוג).

בנוסף, רק לשם הדוגמא ולא תראו את זה שוב אצלי לעולם, אני לא אומר אף פעם "אני משוגע על..." "אני מת על..." או "אני חולה על..." .
 אני מאמין שכוחן של המילים רב מאד ומאמין ביכולתן ליצור ולשנות מציאות. אולי זה יישמע לחלקכם פלצני, לחלק אחר זה יישמע מטורף, אחרים יגידו אין מצב, הוא משקר, לא יכול להיות שלא "מתפלק לו."
כן לעיתים נדירות מתפלק לי אבל אני מודע ומנסה כל הזמן לעצור את עצמי ולהימנע מהמקרים האלה.
למה כל המגילה? אין קשר לפורים...:)
 אני (בערך כמו כולם...) מאמין בכוחן של המחשבות, בכוחן הרב יותר של המילים הנאמרות ובכוחן הרב עד מאד של המילים הנכתבות; לאחרונות יש משקל מכריע בעיניי מכיוון שתמיד אפשר לנבור איפשהו בעבר ולמצוא אותן כתובות. שחור על גבי נייר או טקסט על גבי מסך. תמיד אפשר להוציא אותן מהבוידם ולעשות בהן שימוש חוזר. כאשר המילים נכתבו לשלילה מההתחלה, בדרך כלל, גם השימוש החוזר בן, לא יהיה לטובה.
 אני לא מאמין בללכלך על אנשים, לא תמצאו אותי מבזה סלבריטאים או אנשי פוליטיקה, מכל הצדדים. לא תמצאו אותי משפיל אנשים בפומבי או גורם להם לאי נוחות במודע. אם עשיתי זאת למי מכם עד היום, אני מצטער.
 אני מאמין ביכולתנו להשפיע על האנשים שסביבנו. השפעה שאם תינתן בידיים טובות תהיה ברוכה, תגרום ליותר טוב בעולם ותהדהד לכל הכיוונים ובעיקר- תחזור אלינו בהפוכה...
 אני מאמין בכוחו של פרגון.
 אני מאמין בכוחה של מילה טובה.
 אני מאמין במילה שיוצאת לבן אדם מהפה, שאם אמרת משהו וזה לא בקטע של בדיחה או "לעבוד על מישהו" אז אתה יודע שאתה צריך לעמוד מאחרי מילותיך. שאתה צריך לדעת שמילה זו מילה.
 אני מאמין בחברות. לא של פייסבוק, אמיתית כזו, כמו של פעם.

....למרות שההבדל, במקרים מסויימים, מאד מטושטש... ;-)


אחרי הכל, כולנו ארעיים פה.

כולנו נגיע, בסופו של דבר לאותו מקום וכדאי מאד שנשאיר אחרינו משהו שייזכר לטוב. לא לשלילה.

תהיו טובים, זה משתלם בריבוע :)


#14 מותג



הרבה אנשים וחברות קוראים לעצמם "מותג" אבל אף אחד מאיתנו לא באמת יודע את כל מה שמסתתר מאחורי המילה הזו.
כמו שאני רואה את הדברים, מותג בעידן הזה בו אנו חיים הוא משהו אחר לגמרי ממה שהיה לפני שנה ושנתיים. בימינו אנו, ברשתות החברתיות שפייסבוק היא המובילה בהן, אנו חשופים הרבה יותר לסיפור האישי והאנושי וגם הרבה יותר קל לנו להתחבר אליו, להשפיע עליו ולהגיב בצורה ישירה לחלוטין על התנהגותו ואופיו. הגישה שאני אימצתי פה היא לא לדחוף שום דבר, שום שירות או מוצר שאני מוכר. אהבתם אותי? את
 הראש שלי? את החומרים שאני מעלה ומפרסם? את הסיפור שאני מספר פה? יופי! אני מסיק שזה יחבר אתכם אלי, שתיהנו ותתעניינו במה שיש לי להציע.

אבל. ופה יש אבל גדול מאד. אם לא אהבתם, אתם לא חייבים. זה היופי פה, אתם לא רוצים? לא צריך! לא חייבים להתחבר עם מה שלא מעניין, לא חייבים להתחבר עם אנשים שלא מדברים אליכם, לא חייבים לקרוא את הסטטוס הזה עד הסוף, אפשר גם לעשות לייק ולדפדף...:) אני יכול להעיד על עצמי שאני כזה לפעמים.

המדיה החברתית מאפשרת לנו המון דברים שלא היינו יכולים להעלות כלל על דעתנו בעבר. אנו מחפשים, גם אם לא במודע, להתחבר לאנשים ולא לחברות ענק עם מנגנונים משומנים. מעניין אותנו הרבה יותר הסיפור שעומד מאחורי הדברים. בסופו של דבר, עסקים עושים עם אנשים, עסקים עושים עם אנשים שאוהבים. עסקים עושים כאשר מתחברים לרגשות ולמוצרים ופה, קל מאד להכיר אנשים ואת עסקיהם לעומק, להיכנס לכל רובדי ונבכי העסק והמוצרים. להגיב ולהשפיע ולקחת חלק במשחק.

ולקראת סיום.
אפילו (ואולי המלה המתאימה פה היא בעיקר...) ילדים היום כבר יודעים שהכל בפרסומות מזוייף, שזה פוטושופ, שזה לא אמיתי, שאף אחד לא באמת מדבר בקול עמוק כל כך, שמנסים לדחוף לנו דברים מתוך מנגנוני פחד, רגשות אשמה ותחושות שההוא שווה יותר ממני ולהיא יש יותר...
יצאתי למסע, ואתם חלק ממנו, במהלכו תוזכר הרבה פעמים המילה בלורה ויוזכר הרבה פעמים המשפט "פשוט כמו פעם" ואתם....אתם תבחרו. אם מעניין אתכם תתחברו. אם לא, תעבירו הלאה. דבר אחד אני מבטיח.
משעמם לא יהיה פה.
הסטטוס הזה מוקדש באהבה לאחד. עופר גולן. תקראו תבינו.


http://thehumanbrandshow.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_6.html

יום רביעי, 6 בפברואר 2013

#13 בלורה


מה זה בלורה?
גם אם אתם יודעים, מסתבר שיש הרבה כאלה שלא.

בלורה – (Ballora) היא שיבוש של המילה הערבית באנורה שמשמעותה בסלנג גביש זכוכית.
בקרב תושבי חיפה והצפון כך נקראה גולה – גולת משחק לילדים.
אצל אחרים היא נתפסת כגולה הגדולה, זו שיותר קל לנצח איתה או כפי שקוראים לה במקומות אחרים – בומבילה.
המשחק בגולות היה נפוץ מאד בעבר. בימינו, רוב הילדים עדיין יודעים מה זה, אבל פחות ופחות משחקים בהן, יש להם אטרקציות אחרות שמדברות אליהן וגם אנחנו, כמבוגרים, הפסקנו לשים אליהן לב.
אבל יש עוד משהו, הבלורה היא יצירת מופת.
מספיק להתעמק בה מספר שניות כדי להתהפנט. מהצורה שלה, עגולה ללא פגם, מהצבעים שמוטבעים בתוכה כמו נוצות ותמיד היוו חידה בעיניי – איך בדיוק מצליחים להכניס אותם פנימה? מהפשטות המופלאה, מהצליל שהיא מפיקה, מהיופי שאצור בתוך דבר כל כך קטן, כמו תכשיט.

וגם

אני חייב להודות שיש משהו שתמיד משך אותי וסקרן אותי בדבר המופלא הזה. במשך תקופה ארוכה בחיי הייתי מוצא אותן (וכמובן גם אוסף...) בכל מיני מקומות. בגינות, במקומות אליהן התגלגלו בלי שאף אחד שם לב, בפינות בהן נשכחו, קבורות באדמה ומתגלות רק כאשר חופרים קצת...
ואז, תקופה ארוכה מאד הן נעלמו מחיי והפסקתי למצוא אותן.

אם תמצא בלורה, שהייתה זרוקה בגינה או קבורה באדמה עשר, עשרים שנה, כל שעליך לעשות הוא לנקות אותה קצת, מחול, בוץ או לכלוך שנדבקו אליה והיא פשוט חוזרת לעצמה.
גם אם יש בה מעט פגמים, גם אם היא סדוקה, קצת שבורה או "מפוצצת", היא תמיד תוכל לחזור ולמלא את התפקיד שלשמו נוצרה; להתגלגל, למשוך את העין, לעבוד.

לאחרונה, כאשר התחלתי לגלגל רעיון לעסק חדש עם חבר, הן שבו לחיי.
התחלתי שוב למצוא אותן, כאילו הן קוראות לי, כאילו הן היו שם כל הזמן אבל אני פספסתי. לא שמתי לב, הייתי במקומות אחרים לגמרי ולא הרגשתי איך הדברים הקטנים האלה, קטנים ונהדרים נדחקו החוצה מחיי.
בקרוב מאד, תתחילו יותר ויותר לשמוע את המילה הזו, מתגלגלת על הלשון, מעוררת אסוציאציות, נעימה, פשוטה, מסמלת עולם שלם שהלך לנו לאיבוד
וחוזר

פשוט כמו פעם

בלורה

#12 חברים

אנשים פונים אלי ואומרים לי "יאללה...תכל'ס..." מה אתה רוצה להגיד. מה הפואנטה?
ואני רק עונה, שזה סיפור. שהוא מתמשך, כי כאלה הם החיים. יש רגעים שמתאים לי ועולים לי דברים לשתף פה ויש רגעים שלא. וזה בסדר גמור מבחינתי ואני מקווה מאד שגם מבחינתכם.

בגיל 18 ,לפני הצבא, עבדתי במוסך ליד ירושלים. מוסך שטיפל בעיקר במכוניות צבאיות.
"רכב החברה" היה רנו 4 והמילה קראטה בטח קופצת פה אוטומטית לכמה אנשים....
מכונית מוצלחת ומשעשעת במיוחד, קיבלתי אותה לכמה ימים כדי לרדת עם כמה חבר'ה לאילת. נסענו בכביש הבקעה, לא הרחק ממפגש הבקעה הרחנו ריח חזק של בנזין ודוושת הגז הפסיקה להגיב. עצרנו בצד ויצאנו מהאוטו, הסתכלתי על מכסה המנוע וקלטתי שמתנפחות עליו בועות של צבע. סיקרן אותי מה קורה למטה אז פתחתי את מכסה המנוע. כמובן שגיליתי שם אש וסגרתי אותו בבהלה...
באותם ימים, היו מקרים של זריקת בקבוקי תבערה. לפני שיצאנו, חשבתי לזרוק מטף באוטו, שיהיה בהישג יד. חבר שיצא מהאוטו, ראה את האסון המתרחש, צעק " אש, אש " הוציא את המטף מהאוטו בהינף יד, שלף את הניצרה ו....
הגיש אותו לי.
מייד השתלטנו על האש וגילינו שנשרפו כמה כבלים וכמה חוטי חשמל.
אלתרנו עם שרוך חיבור לקרבורטור במקום כבל גז. חיזקנו שני חוטים של מצתים ונסענו למוסך כדי לתקן.
ערן נוהג ואני שם לו גז ביד עם שרוך.
שני ילדים בני שמונה עשרה מבסוטים עד הגג על יכולת האלתור המדהימה שלנו ואיך שפתרנו את הבעיה בצ'יק, בלי למצמץ....

ביום שישי האחרון הייתי באזכרה של ערן במלאות 11 שנים ללכתו.

נזכרתי שוב, כמה הבן אדם הזה היה חבר אמת. איך שהצחוק המתגלגל שלו היה מדבק. איך החיוך שלו היה תמיד מבלבל אותי...."האם הוא מתבייש או מלגלג?"
עד כמה לא אמרתי לו מספיק פעמים שאני אוהב אותו, עד כמה לא הספקתי לחלוק איתו ולשמוע אותו. עד כמה הוא חסר. עד כמה, דווקא בימים אלה, חסרה לי המילה שלו והעצה שלו.

תנו חיבוק למישהו קרוב, שחררו ביתר חופשיות את השימוש במילה אהבה לאלה שחשובים לכם. זה בכלל לא מקטין אתכם, רק עושה אתכם יותר גדולים.
שבוע טוב

#11 פשוט כמו פעם

תעצרו את העולם אני רוצה לעלות.

ההתפתחות הטכנולוגית המטורפת, הטלפון החכם במיוחד ששבוע אחרי שקנית אותו כבר נחשב לעגלה, המחשב, הטאבלט, המרדף הזה אחרי הזנב של עצמנו, כן כן, גם הכלי הזה שבעזרתו אתם קוראים את השורות האלה...
גורמים לי להגיד 
עצור. רגע. הפסקה.
עולם של מרעישים, של מרשרשים, של זוהרים, של ברברת בלתי פוסקת, של רעש שנשאר גם אחרי שמכבים, זה לא מטריף לכם את הראש?
איפה יש עוד מקומות קטנים שבהם אפשר להירגע? פינה קטנה ושקטה, מקום שבו אפשר רגע לעצור ולנשום, בלי לצלם או לספר לכל העולם, להעלות לאינסטגרם ולרוץ לבדוק מה אמרו ואיך הגיבו...
יש לנו פינות כאלה? או שהכול נעלם, נדרס ונרמס לטובת הטכנולוגיה שהולכת ומסחררת את חיינו?

אני שם לב שהחיים שלי מנוהלים לפי הסוללה של הטלפון, איפה אפשר לטעון, באוטו, במטען שתמיד איתי, איפה יש שקע, וכל זה למה? כדי לגנוב עוד כמה דקות של מיילים, חדשות ופייס.

סיפרתי לכם שאני מתחיל משהו חדש, אחר. משהו שאני חושב שיצליח לתת מענה לפחות לחלק מהשאלות שהעליתי כאן. אני מדבר על משהו שישפר את הקשר בין בני אדם, בין בני משפחה, בין ילדים להוריהם. את הקשר האמיתי בין ילדים לילדים אחרים.
משהו שיעורר בבני אדם את הגעגוע הזה והחיבור הזה לדברים פשוטים שהיו פעם ונעלמו מחיינו.
דברים שמחברים פיזית בין אנשים ולא רק וירטואלית. דברים פשוטים שתמיד עובדים. בלי צורך להחליף סוללה או לטעון. בלי צורך לזרוק כי אחרי יומיים זה כבר ישן, בלי להסתבך עם יותר מדי הסברים, פעלולים וטכנולוגיה שרצה לנו מהר,
כל כך מהר שלעולם לא נספיק להשיג אותה.

עם הרבה עניין, עם הרבה טעם, עם רעש, מראה וריח אמיתיים. דברים שעובדים בכל מצב. שאפשר לסמוך עליהם.
שעושים לנו את החיים הרבה יותר פשוטים, דברים שתמיד עובדים

פשוט כמו פעם

בלורה

יודעים מה זה?

#10 פייסבוק ככלי

מסתבר שעשינו כבר כברת דרך...
מאז ומתמיד הקסימו אותי סיפורים, מאז ומתמיד נמשכתי למספרי סיפורים. 
היכולת הזו לתפור ולטוות עלילה, מתמשכת, רצופה, מעניינת. מלאת עניין וסקרנות, אחת כזו שגורמת לקורא או למאזין לשים הכל בצד ולתת את כל תשומת הלב לדבר אחד ויחיד מהלכת עלי קסמים. 
היכולת הזו להזיז דברים ולשנות עולמות רק ע"י מילים, סוג של כוח עליון וחזק ששימוש חכם ומושכל בו יביא לשיפור ולשינוי חיובי בחיים של אנשים.
כל מה שקורה לנו, כל מה שאנו עוברים במהלך חיינו הוא בעצם חלק מסיפור.

זוכרים את #5? היה שם דיון מאד מעניין על הסיבות להיות פה בפייסבוק.

יש הרבה מחקרים, מדדים, טיפים, עניינים, בלי סוף. אתם מוזמנים לשמוע איך אני מסתכל על הדברים.
פייסבוק הוא כלי.
ראשית כל ליצירת קשרים עם אנשים. כתבתי בעבר שיצא לי להכיר פה אנשים מדהימים
זו לא קלישאה. אני מתייחס לזה בשיא הרצינות.
היכולת המופלאה שנותנת המדיה הזו להקיף את עצמך, להכניס לחייך אנשים חיוביים, אנשים טובים ולהרחיק את האנשים שלא כאלה...
ביטלתי חברויות עם אנשים, וגם בטח אעשה זאת עוד בעתיד, אנשים שלא באים לי בטוב, שאני קורא תגובות או פוסטים שלהם והם גורמים לי לתחושות לא טובות, שמעוררים אצלי מחשבות לא נעימות, שלמדתי שהם נמצאים פה מסיבות של לקחת, של להתלונן, של לקטר, של לבזבז לי את הזמן, של לחפש את הרע ואת נקודות החולשה באנשים אחרים.
אנשים שנודף מהם ריח של בצ"ל...

"אנשים קטנים עסוקים בלהבליט את הרע אצל אחרים ולא את הטוב אצלם."

- אם אתם מצליחים לקרוא את השורות האלה, אתם בטח מבינים מה אני חושב עליכם...
אני יודע שטוב לי אתכם, שאני נהנה לנהל איתכם דיונים, לראות מה קורה לכם בחיים, מה עובר עליכם, שהחברות הזו עושה לי טוב, שכיף לי שאתם חברים שלי, בין אם אתם פה, שכנים שלי מהסביבה הקרובה, מבאר שבע, תל אביב, אילת, בולטימור, ניו יורק, דרום אפריקה או אוסטרליה.

זה גם כלי נהדר לחידוש קשרי עבר. יש פה הרבה חברים שלי שהיו חלק, שליוו אותי במסע חיי בשלב זה או אחר. בעזרת פייסבוק התחדשו הקשרים האלה וזה כיף. כיף גדול.

דבר שני - קבלת משוב. חשוב חשוב חשוב! לדעת אם אנחנו בכוון. לדעת אם אנחנו מעלים תכנים מעניינים, בין אם זה תמונות, שיתופים, פוסטים, פרסומות או כל דבר אחר.
לייקים מהווים משוב מצוין, תגובות עוד יותר. שיתופים - - - הכי.

דבר שלישי – זהו אמצעי לספר סיפור. להגיע לליבם של אנשים. בתגובות פה, גם בלייקים, אני רואה ויודע שנגעתי לאנשים בלב. אני יודע ורואה שאני מצליח לעשות שינוי גם ע"י סיפורים שאתם מעלים פה בתגובות וגם בחשיפה האישית בדברים שאתם כותבים.
וזה עובד גם להיפך. יש פה המון אנשים שנגעו ונוגעים לי בלב. שכיף לי איתם פה ואני מודה ומאושר על כך שנכנסו לחיי.

דבר רביעי – זה כלי מניע, בעל כוח שגורם לפעולה. בין אם זו פעולה מוחשית כמו עשיית מעשה, תרומה, קניה של מוצר או שירות בהתבסס על המלצות אמת של חברים פה ובין אם לשינוי מחשבתי, תודעתי, אישיותי או כל כיוון שתרצו לקחת אליו. את הדברים האלה אני רואה פה כל יום.
יש פה גם דברים שליליים, אין בכך ספק. אבל אני חושב שכולנו אנשים בוגרים ובעלי אינטליגנציה לעשות את ההבדל בין טוב ורע.

דבר חמישי – כלי לחשיפה, להגיע להרבה אנשים. שהרבה אנשים יידעו על קיומך ואם אתה רוצה למכור או לקדם משהו, לספר סיפור או אפילו להביע דעה פוליטית – זה בהחלט מקום טוב מאד. וזה מה שמביא אותי לעניין הבא

אמינות – אני מחשיב (אולי יותר מדי) את הביטוי הזה כאחד מהדברים שאפשר לבנות פה או לקלקל. אני יכול להביא אינספור דוגמאות לחברים שלי פה שמעוררים בי אמינות, שאני מאמין להם. למילים שלהם, להצהרות שלהם, למי שהם, לאישיות שלהם כפי שנשקפת פה ואני יכול להביא כמות לא קטנה של אנשים שאני לא מאמין להם.

עכשיו אקח נשימה עמוקה, אספור עד 10, ארגיע קצת ואפנה אליכם
האם אתם נהנים מהסיפור? איך אני נתפס בעיניכם, האם אני אמין? האם אתם מאמינים לי?

#9 עצמאות

גיליתי שלא אהיה טייס מסוק.
עד הצו הראשון אתה מפתח לך איזשהו סוג של סרט לגבי מה שאתה הולך לעשות בצבא.
אצלי הסרט כלל מסוקי אפאצ'י טילי הלפייר וטנקים סוריים מתפוצצים...
כשהגעתי ללשכת גיוס, הסתבר לי שלא רק שלא אהיה טייס, אלא שבגלל בעיית פרופיל אני גם לא הולך להיות חייל קרבי בכלל. אין ספק...אכזבה.
אני יודע שזה גורם להרמת גבה אצל רבים שבטח חשבו שהייתי בתפקיד קרבי או פיקודי אבל אני מצטער לאכזב, לא הייתי.
הייתי "ג'ובניק". אמנם עבר עלי שירות מאד מעניין, חלקו הגדול במנהל האזרחי ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ישבתי שם בחדר מבצעים שאליו התנקז מידע מעניין ומסקרן מאד.
לקחתי איתי מהצבא הרבה דברים, חלקם טובים וחלקם טובים פחות. את חלקם גם החזרתי...;-)
קודם כל למדתי להכיר ישראל אחרת – כזו שלא נחשפתי אליה בחיי. למדתי לדעת שיש עוד הרבה סוגים של אוכלוסיות במדינה, אנשים שבאים מרקע אחר של עוני ומחסור ומצד שני, אנשים שיכולים לקנות כל מה שעולה בראשם.
למדתי להכיר עולם שלם של מושגים וביטויים שחלקם נשארו איתי לעד.
למדתי דבר אחד חשוב וברור על עצמי - קשה לי לקבל מרות. קשה לי לקבל את זה שאומרים לי מה לעשות.
הייתי מבלה הרבה שבתות בבסיס בגלל ריבים מטופשים עם מפקדים שידעו יותר ממני. שהכירו את החוק היבש: "כשאתה יורק על הצבא הוא נרטב. כשהצבא יורק עליך אתה טובע".
קשה להגיד שהתכונה הבעייתית הזו אצלי השתנתה. אמנם נרגע אצלי קצת ההרגל שכשאומרים לי לעשות משהו אני עושה את ההפך הגמור אבל עדיין אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות (מכירים מישהו שכן?...)
כנראה זה גם מה שמוביל אותי בדרכים אחרות.
בחרתי להיות עצמאי. זה לא קל. זה תובעני ומתיש, זה מצריך חשיבה ועבודה 24 שעות ביממה אבל בשורה התחתונה אני אדון לעצמי. לזמן שלי ולחיים שלי.
מי שמנהל עסק עצמאי פה, בטח מהנהן ומבין, לא יכול להיות שכיר. יש גם הצלחות, ההצלחות נמדדות בעיניי בעמידה במשימות ועמידה ביעדים. לקחת עבודה, לקחת פרוייקט ולהשלים אותו מביא עימו תחושה עילאית שאין דומה לה.
וכן, יש גם נפילות. המגע הרציף עם אנשים שלא תמיד כולם נחמדים כמוכם פה בפייס... מזמן גם אכזבות. מזמן מצבים בהם אני תוהה אם זו הדרך...
שיהיה לנו יום שלישי טוב, עם בחירות נכונות ודרכים מעניינות ומוצלחות במיוחד :)