מה זה בלורה?
גם אם אתם יודעים, מסתבר שיש הרבה כאלה שלא.
בלורה – (Ballora) היא שיבוש של המילה הערבית באנורה שמשמעותה בסלנג גביש זכוכית.
בקרב תושבי חיפה והצפון כך נקראה גולה – גולת משחק לילדים.
אצל אחרים היא נתפסת כגולה הגדולה, זו שיותר קל לנצח איתה או כפי שקוראים לה במקומות אחרים – בומבילה.
המשחק בגולות היה נפוץ מאד בעבר. בימינו, רוב הילדים עדיין יודעים מה זה, אבל פחות ופחות משחקים בהן, יש להם אטרקציות אחרות שמדברות אליהן וגם אנחנו, כמבוגרים, הפסקנו לשים אליהן לב.
אבל יש עוד משהו, הבלורה היא יצירת מופת.
מספיק להתעמק בה מספר שניות כדי להתהפנט. מהצורה שלה, עגולה ללא פגם, מהצבעים שמוטבעים בתוכה כמו נוצות ותמיד היוו חידה בעיניי – איך בדיוק מצליחים להכניס אותם פנימה? מהפשטות המופלאה, מהצליל שהיא מפיקה, מהיופי שאצור בתוך דבר כל כך קטן, כמו תכשיט.
וגם
אני חייב להודות שיש משהו שתמיד משך אותי וסקרן אותי בדבר המופלא הזה. במשך תקופה ארוכה בחיי הייתי מוצא אותן (וכמובן גם אוסף...) בכל מיני מקומות. בגינות, במקומות אליהן התגלגלו בלי שאף אחד שם לב, בפינות בהן נשכחו, קבורות באדמה ומתגלות רק כאשר חופרים קצת...
ואז, תקופה ארוכה מאד הן נעלמו מחיי והפסקתי למצוא אותן.
אם תמצא בלורה, שהייתה זרוקה בגינה או קבורה באדמה עשר, עשרים שנה, כל שעליך לעשות הוא לנקות אותה קצת, מחול, בוץ או לכלוך שנדבקו אליה והיא פשוט חוזרת לעצמה.
גם אם יש בה מעט פגמים, גם אם היא סדוקה, קצת שבורה או "מפוצצת", היא תמיד תוכל לחזור ולמלא את התפקיד שלשמו נוצרה; להתגלגל, למשוך את העין, לעבוד.
לאחרונה, כאשר התחלתי לגלגל רעיון לעסק חדש עם חבר, הן שבו לחיי.
התחלתי שוב למצוא אותן, כאילו הן קוראות לי, כאילו הן היו שם כל הזמן אבל אני פספסתי. לא שמתי לב, הייתי במקומות אחרים לגמרי ולא הרגשתי איך הדברים הקטנים האלה, קטנים ונהדרים נדחקו החוצה מחיי.
בקרוב מאד, תתחילו יותר ויותר לשמוע את המילה הזו, מתגלגלת על הלשון, מעוררת אסוציאציות, נעימה, פשוטה, מסמלת עולם שלם שהלך לנו לאיבוד
וחוזר
פשוט כמו פעם
בלורה
גם אם אתם יודעים, מסתבר שיש הרבה כאלה שלא.
בלורה – (Ballora) היא שיבוש של המילה הערבית באנורה שמשמעותה בסלנג גביש זכוכית.
בקרב תושבי חיפה והצפון כך נקראה גולה – גולת משחק לילדים.
אצל אחרים היא נתפסת כגולה הגדולה, זו שיותר קל לנצח איתה או כפי שקוראים לה במקומות אחרים – בומבילה.
המשחק בגולות היה נפוץ מאד בעבר. בימינו, רוב הילדים עדיין יודעים מה זה, אבל פחות ופחות משחקים בהן, יש להם אטרקציות אחרות שמדברות אליהן וגם אנחנו, כמבוגרים, הפסקנו לשים אליהן לב.
אבל יש עוד משהו, הבלורה היא יצירת מופת.
מספיק להתעמק בה מספר שניות כדי להתהפנט. מהצורה שלה, עגולה ללא פגם, מהצבעים שמוטבעים בתוכה כמו נוצות ותמיד היוו חידה בעיניי – איך בדיוק מצליחים להכניס אותם פנימה? מהפשטות המופלאה, מהצליל שהיא מפיקה, מהיופי שאצור בתוך דבר כל כך קטן, כמו תכשיט.
וגם
אני חייב להודות שיש משהו שתמיד משך אותי וסקרן אותי בדבר המופלא הזה. במשך תקופה ארוכה בחיי הייתי מוצא אותן (וכמובן גם אוסף...) בכל מיני מקומות. בגינות, במקומות אליהן התגלגלו בלי שאף אחד שם לב, בפינות בהן נשכחו, קבורות באדמה ומתגלות רק כאשר חופרים קצת...
ואז, תקופה ארוכה מאד הן נעלמו מחיי והפסקתי למצוא אותן.
אם תמצא בלורה, שהייתה זרוקה בגינה או קבורה באדמה עשר, עשרים שנה, כל שעליך לעשות הוא לנקות אותה קצת, מחול, בוץ או לכלוך שנדבקו אליה והיא פשוט חוזרת לעצמה.
גם אם יש בה מעט פגמים, גם אם היא סדוקה, קצת שבורה או "מפוצצת", היא תמיד תוכל לחזור ולמלא את התפקיד שלשמו נוצרה; להתגלגל, למשוך את העין, לעבוד.
לאחרונה, כאשר התחלתי לגלגל רעיון לעסק חדש עם חבר, הן שבו לחיי.
התחלתי שוב למצוא אותן, כאילו הן קוראות לי, כאילו הן היו שם כל הזמן אבל אני פספסתי. לא שמתי לב, הייתי במקומות אחרים לגמרי ולא הרגשתי איך הדברים הקטנים האלה, קטנים ונהדרים נדחקו החוצה מחיי.
בקרוב מאד, תתחילו יותר ויותר לשמוע את המילה הזו, מתגלגלת על הלשון, מעוררת אסוציאציות, נעימה, פשוטה, מסמלת עולם שלם שהלך לנו לאיבוד
וחוזר
פשוט כמו פעם
בלורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה