אני בן של תת-אלוף.
מותר להגיד דברים כאלה היום?...
בתאריך 26.7.68 נהרגו אריק רגב, מח"ט הבקעה וקצין המבצעים שלה גד מנלה בהיתקלות עם מחבלים בבקעת הירדן, על שמם נקרא היישוב ארגמן.
על שמו של אריק, נקראתי גם אני. אבי היה פקוד שלו וכך קיבלתי את שמו וגם, באיזשהו מקום, עוד כמה "תיקים" שהולכים עם שמות שאנשים מקבלים בירושה.
מאוחר יותר קיבל אבי את הפיקוד על סיירת חרוב. סיירת שפעלה רבות בבקעה ואשר הוכיחה, שוב ושוב שעם טרור לא מנהלים מו"מ. המחבלים הגיעו אז רגלית מירדן או בסירות גומי מים המלח, ועשו מאמץ להגיע במהירות ולהיטמע ביהודה ושומרון ולשגר משם פיגועים.
בין הדרכים ששוכללו באותם ימים כדי לעצור את המחבלים היו פעילות של מרדפים וחיתוכים של צירי התנועה ע"י כוחות שחתרו למגע. הרבה מההיתקלויות היו מול מחבלים שהתבצרו במערות בשטח. לאחר כיתור המערות וקריאה למחבלים להיכנע, בוצע ירי מסיבי לתוך המערות מתוך כוונה לשמור ככל הניתן על חיי חילינו.
אבי התקדם יותר מאוחר בסולם הדרגות והשתחרר בדרגת תת-אלוף. בתפקידו האחרון היה מפקד אוגדה 91.
לא אכביר במילים על איך זה לגדול בתור ילד עם נוכחות קבועה של הורה אחד ונוכחות חסרה של הורה אחר. על איך זה לגדול עם אבא גיבור (עם תעודות!) וכן, אבי לא היה הרבה בבית כשגדלתי ואנחנו רואים דברים כאלה קורים הרבה מאד היום מכל מיני סיבות. מה שאני רוצה להתעכב עליו זה כמה מוטיבים חוזרים שעליהם כן התחנכתי בסופו של דבר.
הראשון – עמידה בזמנים. אני לא מאחר. ובמאמץ רב מאד, למדתי, עם השנים, לא להשתגע מאלה שכן, מישהו מכיר כאלה, מאחרים?...
השני – חשוב לי מאד לעמוד מאחרי המילה שלי. אם הבטחתי. אעשה כל מאמץ לקיים. עכשיו אני לא שוכח לרגע...אני בנאדם. כולנו כאלה. וככזה, גם אני לא תמיד יכול הכול, אבל אני משתדל. באמת משתדל.
השלישי – אני מסיים משימות. אם התחלתי לעשות משהו, ואני מחובר ומחויב אליו. לא אפסיק ולא אירגע עד שאחתום למטה ---בוצע. חלק מהמשימות שלקחתי על עצמי יתפרסו על פני שנים...אבל יבוצעו. ((-:
הרביעי – חשוב לי מאד להיות אמין. לדווח דיווחי אמת. מאמינים לי?...
החמישי - אני מגדיר את עצמי כפטריוט, כאוהב את מדינת ישראל ובטוח בנכונות וצדקת דרכנו פה. אמא שלי אמריקנית במקור ומעולם לא פעלתי להוציא דרכון אמריקאי. כשטיילתי טיול ארוך במזרח שבסופו הגעתי גם אל משפחתי באוסטרליה, הגעתי למסקנה אחת. מהגר לא אהיה.
נולדתי פה, בארץ, במדינת ישראל. זה המקום שלי. פה גם יהיה הקבר שלי יום אחד (אי אפשר לברוח מזה, הא?...)
ולסיום. הדברים האלה עולים היום על הכתב, בין היתר, כדי להסביר את עמדתי בנוגע לסכסוך שיש לנו פה בחלקת אלוהים הקטנה והמשוגעת שלנו. הסכסוך הזה לא נולד לפני יותר משבוע עם חיסולו המוצלח של ארכי נבל.
אין לנו ארץ אחרת. אין לנו מקום אחר, יש לעם המכנה את עצמו פלשתיני השגות על הנוכחות שלנו פה? על הכיפאק. תמצאו את הדרך לחיות איתנו פה בשלום. אל תחשבו לרגע שנלך מפה. אל תחשבו לרגע שנתקפל ונחזור לאירופה, לאמריקה או לכל מקום אחר. אין לנו לאן ל"חזור".
אנחנו בבית.
מותר להגיד דברים כאלה היום?...
בתאריך 26.7.68 נהרגו אריק רגב, מח"ט הבקעה וקצין המבצעים שלה גד מנלה בהיתקלות עם מחבלים בבקעת הירדן, על שמם נקרא היישוב ארגמן.
על שמו של אריק, נקראתי גם אני. אבי היה פקוד שלו וכך קיבלתי את שמו וגם, באיזשהו מקום, עוד כמה "תיקים" שהולכים עם שמות שאנשים מקבלים בירושה.
מאוחר יותר קיבל אבי את הפיקוד על סיירת חרוב. סיירת שפעלה רבות בבקעה ואשר הוכיחה, שוב ושוב שעם טרור לא מנהלים מו"מ. המחבלים הגיעו אז רגלית מירדן או בסירות גומי מים המלח, ועשו מאמץ להגיע במהירות ולהיטמע ביהודה ושומרון ולשגר משם פיגועים.
בין הדרכים ששוכללו באותם ימים כדי לעצור את המחבלים היו פעילות של מרדפים וחיתוכים של צירי התנועה ע"י כוחות שחתרו למגע. הרבה מההיתקלויות היו מול מחבלים שהתבצרו במערות בשטח. לאחר כיתור המערות וקריאה למחבלים להיכנע, בוצע ירי מסיבי לתוך המערות מתוך כוונה לשמור ככל הניתן על חיי חילינו.
אבי התקדם יותר מאוחר בסולם הדרגות והשתחרר בדרגת תת-אלוף. בתפקידו האחרון היה מפקד אוגדה 91.
לא אכביר במילים על איך זה לגדול בתור ילד עם נוכחות קבועה של הורה אחד ונוכחות חסרה של הורה אחר. על איך זה לגדול עם אבא גיבור (עם תעודות!) וכן, אבי לא היה הרבה בבית כשגדלתי ואנחנו רואים דברים כאלה קורים הרבה מאד היום מכל מיני סיבות. מה שאני רוצה להתעכב עליו זה כמה מוטיבים חוזרים שעליהם כן התחנכתי בסופו של דבר.
הראשון – עמידה בזמנים. אני לא מאחר. ובמאמץ רב מאד, למדתי, עם השנים, לא להשתגע מאלה שכן, מישהו מכיר כאלה, מאחרים?...
השני – חשוב לי מאד לעמוד מאחרי המילה שלי. אם הבטחתי. אעשה כל מאמץ לקיים. עכשיו אני לא שוכח לרגע...אני בנאדם. כולנו כאלה. וככזה, גם אני לא תמיד יכול הכול, אבל אני משתדל. באמת משתדל.
השלישי – אני מסיים משימות. אם התחלתי לעשות משהו, ואני מחובר ומחויב אליו. לא אפסיק ולא אירגע עד שאחתום למטה ---בוצע. חלק מהמשימות שלקחתי על עצמי יתפרסו על פני שנים...אבל יבוצעו. ((-:
הרביעי – חשוב לי מאד להיות אמין. לדווח דיווחי אמת. מאמינים לי?...
החמישי - אני מגדיר את עצמי כפטריוט, כאוהב את מדינת ישראל ובטוח בנכונות וצדקת דרכנו פה. אמא שלי אמריקנית במקור ומעולם לא פעלתי להוציא דרכון אמריקאי. כשטיילתי טיול ארוך במזרח שבסופו הגעתי גם אל משפחתי באוסטרליה, הגעתי למסקנה אחת. מהגר לא אהיה.
נולדתי פה, בארץ, במדינת ישראל. זה המקום שלי. פה גם יהיה הקבר שלי יום אחד (אי אפשר לברוח מזה, הא?...)
ולסיום. הדברים האלה עולים היום על הכתב, בין היתר, כדי להסביר את עמדתי בנוגע לסכסוך שיש לנו פה בחלקת אלוהים הקטנה והמשוגעת שלנו. הסכסוך הזה לא נולד לפני יותר משבוע עם חיסולו המוצלח של ארכי נבל.
אין לנו ארץ אחרת. אין לנו מקום אחר, יש לעם המכנה את עצמו פלשתיני השגות על הנוכחות שלנו פה? על הכיפאק. תמצאו את הדרך לחיות איתנו פה בשלום. אל תחשבו לרגע שנלך מפה. אל תחשבו לרגע שנתקפל ונחזור לאירופה, לאמריקה או לכל מקום אחר. אין לנו לאן ל"חזור".
אנחנו בבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה