יום שלישי, 19 בפברואר 2013

#15 מילים


אמרתי בעבר שאני לא מקלל ואני מסרב לקבל כל קללה פה אצלי על הקיר, אני מאמין שקללה היוצאת מפינו לא עושה שום דבר ולא תורמת לכלום מלבד להקטין ולהחליש אותנו. אותו דבר עם הבצ"ל. (ביקורת, ציניות ולגלוג).

בנוסף, רק לשם הדוגמא ולא תראו את זה שוב אצלי לעולם, אני לא אומר אף פעם "אני משוגע על..." "אני מת על..." או "אני חולה על..." .
 אני מאמין שכוחן של המילים רב מאד ומאמין ביכולתן ליצור ולשנות מציאות. אולי זה יישמע לחלקכם פלצני, לחלק אחר זה יישמע מטורף, אחרים יגידו אין מצב, הוא משקר, לא יכול להיות שלא "מתפלק לו."
כן לעיתים נדירות מתפלק לי אבל אני מודע ומנסה כל הזמן לעצור את עצמי ולהימנע מהמקרים האלה.
למה כל המגילה? אין קשר לפורים...:)
 אני (בערך כמו כולם...) מאמין בכוחן של המחשבות, בכוחן הרב יותר של המילים הנאמרות ובכוחן הרב עד מאד של המילים הנכתבות; לאחרונות יש משקל מכריע בעיניי מכיוון שתמיד אפשר לנבור איפשהו בעבר ולמצוא אותן כתובות. שחור על גבי נייר או טקסט על גבי מסך. תמיד אפשר להוציא אותן מהבוידם ולעשות בהן שימוש חוזר. כאשר המילים נכתבו לשלילה מההתחלה, בדרך כלל, גם השימוש החוזר בן, לא יהיה לטובה.
 אני לא מאמין בללכלך על אנשים, לא תמצאו אותי מבזה סלבריטאים או אנשי פוליטיקה, מכל הצדדים. לא תמצאו אותי משפיל אנשים בפומבי או גורם להם לאי נוחות במודע. אם עשיתי זאת למי מכם עד היום, אני מצטער.
 אני מאמין ביכולתנו להשפיע על האנשים שסביבנו. השפעה שאם תינתן בידיים טובות תהיה ברוכה, תגרום ליותר טוב בעולם ותהדהד לכל הכיוונים ובעיקר- תחזור אלינו בהפוכה...
 אני מאמין בכוחו של פרגון.
 אני מאמין בכוחה של מילה טובה.
 אני מאמין במילה שיוצאת לבן אדם מהפה, שאם אמרת משהו וזה לא בקטע של בדיחה או "לעבוד על מישהו" אז אתה יודע שאתה צריך לעמוד מאחרי מילותיך. שאתה צריך לדעת שמילה זו מילה.
 אני מאמין בחברות. לא של פייסבוק, אמיתית כזו, כמו של פעם.

....למרות שההבדל, במקרים מסויימים, מאד מטושטש... ;-)


אחרי הכל, כולנו ארעיים פה.

כולנו נגיע, בסופו של דבר לאותו מקום וכדאי מאד שנשאיר אחרינו משהו שייזכר לטוב. לא לשלילה.

תהיו טובים, זה משתלם בריבוע :)


#14 מותג



הרבה אנשים וחברות קוראים לעצמם "מותג" אבל אף אחד מאיתנו לא באמת יודע את כל מה שמסתתר מאחורי המילה הזו.
כמו שאני רואה את הדברים, מותג בעידן הזה בו אנו חיים הוא משהו אחר לגמרי ממה שהיה לפני שנה ושנתיים. בימינו אנו, ברשתות החברתיות שפייסבוק היא המובילה בהן, אנו חשופים הרבה יותר לסיפור האישי והאנושי וגם הרבה יותר קל לנו להתחבר אליו, להשפיע עליו ולהגיב בצורה ישירה לחלוטין על התנהגותו ואופיו. הגישה שאני אימצתי פה היא לא לדחוף שום דבר, שום שירות או מוצר שאני מוכר. אהבתם אותי? את
 הראש שלי? את החומרים שאני מעלה ומפרסם? את הסיפור שאני מספר פה? יופי! אני מסיק שזה יחבר אתכם אלי, שתיהנו ותתעניינו במה שיש לי להציע.

אבל. ופה יש אבל גדול מאד. אם לא אהבתם, אתם לא חייבים. זה היופי פה, אתם לא רוצים? לא צריך! לא חייבים להתחבר עם מה שלא מעניין, לא חייבים להתחבר עם אנשים שלא מדברים אליכם, לא חייבים לקרוא את הסטטוס הזה עד הסוף, אפשר גם לעשות לייק ולדפדף...:) אני יכול להעיד על עצמי שאני כזה לפעמים.

המדיה החברתית מאפשרת לנו המון דברים שלא היינו יכולים להעלות כלל על דעתנו בעבר. אנו מחפשים, גם אם לא במודע, להתחבר לאנשים ולא לחברות ענק עם מנגנונים משומנים. מעניין אותנו הרבה יותר הסיפור שעומד מאחורי הדברים. בסופו של דבר, עסקים עושים עם אנשים, עסקים עושים עם אנשים שאוהבים. עסקים עושים כאשר מתחברים לרגשות ולמוצרים ופה, קל מאד להכיר אנשים ואת עסקיהם לעומק, להיכנס לכל רובדי ונבכי העסק והמוצרים. להגיב ולהשפיע ולקחת חלק במשחק.

ולקראת סיום.
אפילו (ואולי המלה המתאימה פה היא בעיקר...) ילדים היום כבר יודעים שהכל בפרסומות מזוייף, שזה פוטושופ, שזה לא אמיתי, שאף אחד לא באמת מדבר בקול עמוק כל כך, שמנסים לדחוף לנו דברים מתוך מנגנוני פחד, רגשות אשמה ותחושות שההוא שווה יותר ממני ולהיא יש יותר...
יצאתי למסע, ואתם חלק ממנו, במהלכו תוזכר הרבה פעמים המילה בלורה ויוזכר הרבה פעמים המשפט "פשוט כמו פעם" ואתם....אתם תבחרו. אם מעניין אתכם תתחברו. אם לא, תעבירו הלאה. דבר אחד אני מבטיח.
משעמם לא יהיה פה.
הסטטוס הזה מוקדש באהבה לאחד. עופר גולן. תקראו תבינו.


http://thehumanbrandshow.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_6.html

יום רביעי, 6 בפברואר 2013

#13 בלורה


מה זה בלורה?
גם אם אתם יודעים, מסתבר שיש הרבה כאלה שלא.

בלורה – (Ballora) היא שיבוש של המילה הערבית באנורה שמשמעותה בסלנג גביש זכוכית.
בקרב תושבי חיפה והצפון כך נקראה גולה – גולת משחק לילדים.
אצל אחרים היא נתפסת כגולה הגדולה, זו שיותר קל לנצח איתה או כפי שקוראים לה במקומות אחרים – בומבילה.
המשחק בגולות היה נפוץ מאד בעבר. בימינו, רוב הילדים עדיין יודעים מה זה, אבל פחות ופחות משחקים בהן, יש להם אטרקציות אחרות שמדברות אליהן וגם אנחנו, כמבוגרים, הפסקנו לשים אליהן לב.
אבל יש עוד משהו, הבלורה היא יצירת מופת.
מספיק להתעמק בה מספר שניות כדי להתהפנט. מהצורה שלה, עגולה ללא פגם, מהצבעים שמוטבעים בתוכה כמו נוצות ותמיד היוו חידה בעיניי – איך בדיוק מצליחים להכניס אותם פנימה? מהפשטות המופלאה, מהצליל שהיא מפיקה, מהיופי שאצור בתוך דבר כל כך קטן, כמו תכשיט.

וגם

אני חייב להודות שיש משהו שתמיד משך אותי וסקרן אותי בדבר המופלא הזה. במשך תקופה ארוכה בחיי הייתי מוצא אותן (וכמובן גם אוסף...) בכל מיני מקומות. בגינות, במקומות אליהן התגלגלו בלי שאף אחד שם לב, בפינות בהן נשכחו, קבורות באדמה ומתגלות רק כאשר חופרים קצת...
ואז, תקופה ארוכה מאד הן נעלמו מחיי והפסקתי למצוא אותן.

אם תמצא בלורה, שהייתה זרוקה בגינה או קבורה באדמה עשר, עשרים שנה, כל שעליך לעשות הוא לנקות אותה קצת, מחול, בוץ או לכלוך שנדבקו אליה והיא פשוט חוזרת לעצמה.
גם אם יש בה מעט פגמים, גם אם היא סדוקה, קצת שבורה או "מפוצצת", היא תמיד תוכל לחזור ולמלא את התפקיד שלשמו נוצרה; להתגלגל, למשוך את העין, לעבוד.

לאחרונה, כאשר התחלתי לגלגל רעיון לעסק חדש עם חבר, הן שבו לחיי.
התחלתי שוב למצוא אותן, כאילו הן קוראות לי, כאילו הן היו שם כל הזמן אבל אני פספסתי. לא שמתי לב, הייתי במקומות אחרים לגמרי ולא הרגשתי איך הדברים הקטנים האלה, קטנים ונהדרים נדחקו החוצה מחיי.
בקרוב מאד, תתחילו יותר ויותר לשמוע את המילה הזו, מתגלגלת על הלשון, מעוררת אסוציאציות, נעימה, פשוטה, מסמלת עולם שלם שהלך לנו לאיבוד
וחוזר

פשוט כמו פעם

בלורה

#12 חברים

אנשים פונים אלי ואומרים לי "יאללה...תכל'ס..." מה אתה רוצה להגיד. מה הפואנטה?
ואני רק עונה, שזה סיפור. שהוא מתמשך, כי כאלה הם החיים. יש רגעים שמתאים לי ועולים לי דברים לשתף פה ויש רגעים שלא. וזה בסדר גמור מבחינתי ואני מקווה מאד שגם מבחינתכם.

בגיל 18 ,לפני הצבא, עבדתי במוסך ליד ירושלים. מוסך שטיפל בעיקר במכוניות צבאיות.
"רכב החברה" היה רנו 4 והמילה קראטה בטח קופצת פה אוטומטית לכמה אנשים....
מכונית מוצלחת ומשעשעת במיוחד, קיבלתי אותה לכמה ימים כדי לרדת עם כמה חבר'ה לאילת. נסענו בכביש הבקעה, לא הרחק ממפגש הבקעה הרחנו ריח חזק של בנזין ודוושת הגז הפסיקה להגיב. עצרנו בצד ויצאנו מהאוטו, הסתכלתי על מכסה המנוע וקלטתי שמתנפחות עליו בועות של צבע. סיקרן אותי מה קורה למטה אז פתחתי את מכסה המנוע. כמובן שגיליתי שם אש וסגרתי אותו בבהלה...
באותם ימים, היו מקרים של זריקת בקבוקי תבערה. לפני שיצאנו, חשבתי לזרוק מטף באוטו, שיהיה בהישג יד. חבר שיצא מהאוטו, ראה את האסון המתרחש, צעק " אש, אש " הוציא את המטף מהאוטו בהינף יד, שלף את הניצרה ו....
הגיש אותו לי.
מייד השתלטנו על האש וגילינו שנשרפו כמה כבלים וכמה חוטי חשמל.
אלתרנו עם שרוך חיבור לקרבורטור במקום כבל גז. חיזקנו שני חוטים של מצתים ונסענו למוסך כדי לתקן.
ערן נוהג ואני שם לו גז ביד עם שרוך.
שני ילדים בני שמונה עשרה מבסוטים עד הגג על יכולת האלתור המדהימה שלנו ואיך שפתרנו את הבעיה בצ'יק, בלי למצמץ....

ביום שישי האחרון הייתי באזכרה של ערן במלאות 11 שנים ללכתו.

נזכרתי שוב, כמה הבן אדם הזה היה חבר אמת. איך שהצחוק המתגלגל שלו היה מדבק. איך החיוך שלו היה תמיד מבלבל אותי...."האם הוא מתבייש או מלגלג?"
עד כמה לא אמרתי לו מספיק פעמים שאני אוהב אותו, עד כמה לא הספקתי לחלוק איתו ולשמוע אותו. עד כמה הוא חסר. עד כמה, דווקא בימים אלה, חסרה לי המילה שלו והעצה שלו.

תנו חיבוק למישהו קרוב, שחררו ביתר חופשיות את השימוש במילה אהבה לאלה שחשובים לכם. זה בכלל לא מקטין אתכם, רק עושה אתכם יותר גדולים.
שבוע טוב

#11 פשוט כמו פעם

תעצרו את העולם אני רוצה לעלות.

ההתפתחות הטכנולוגית המטורפת, הטלפון החכם במיוחד ששבוע אחרי שקנית אותו כבר נחשב לעגלה, המחשב, הטאבלט, המרדף הזה אחרי הזנב של עצמנו, כן כן, גם הכלי הזה שבעזרתו אתם קוראים את השורות האלה...
גורמים לי להגיד 
עצור. רגע. הפסקה.
עולם של מרעישים, של מרשרשים, של זוהרים, של ברברת בלתי פוסקת, של רעש שנשאר גם אחרי שמכבים, זה לא מטריף לכם את הראש?
איפה יש עוד מקומות קטנים שבהם אפשר להירגע? פינה קטנה ושקטה, מקום שבו אפשר רגע לעצור ולנשום, בלי לצלם או לספר לכל העולם, להעלות לאינסטגרם ולרוץ לבדוק מה אמרו ואיך הגיבו...
יש לנו פינות כאלה? או שהכול נעלם, נדרס ונרמס לטובת הטכנולוגיה שהולכת ומסחררת את חיינו?

אני שם לב שהחיים שלי מנוהלים לפי הסוללה של הטלפון, איפה אפשר לטעון, באוטו, במטען שתמיד איתי, איפה יש שקע, וכל זה למה? כדי לגנוב עוד כמה דקות של מיילים, חדשות ופייס.

סיפרתי לכם שאני מתחיל משהו חדש, אחר. משהו שאני חושב שיצליח לתת מענה לפחות לחלק מהשאלות שהעליתי כאן. אני מדבר על משהו שישפר את הקשר בין בני אדם, בין בני משפחה, בין ילדים להוריהם. את הקשר האמיתי בין ילדים לילדים אחרים.
משהו שיעורר בבני אדם את הגעגוע הזה והחיבור הזה לדברים פשוטים שהיו פעם ונעלמו מחיינו.
דברים שמחברים פיזית בין אנשים ולא רק וירטואלית. דברים פשוטים שתמיד עובדים. בלי צורך להחליף סוללה או לטעון. בלי צורך לזרוק כי אחרי יומיים זה כבר ישן, בלי להסתבך עם יותר מדי הסברים, פעלולים וטכנולוגיה שרצה לנו מהר,
כל כך מהר שלעולם לא נספיק להשיג אותה.

עם הרבה עניין, עם הרבה טעם, עם רעש, מראה וריח אמיתיים. דברים שעובדים בכל מצב. שאפשר לסמוך עליהם.
שעושים לנו את החיים הרבה יותר פשוטים, דברים שתמיד עובדים

פשוט כמו פעם

בלורה

יודעים מה זה?

#10 פייסבוק ככלי

מסתבר שעשינו כבר כברת דרך...
מאז ומתמיד הקסימו אותי סיפורים, מאז ומתמיד נמשכתי למספרי סיפורים. 
היכולת הזו לתפור ולטוות עלילה, מתמשכת, רצופה, מעניינת. מלאת עניין וסקרנות, אחת כזו שגורמת לקורא או למאזין לשים הכל בצד ולתת את כל תשומת הלב לדבר אחד ויחיד מהלכת עלי קסמים. 
היכולת הזו להזיז דברים ולשנות עולמות רק ע"י מילים, סוג של כוח עליון וחזק ששימוש חכם ומושכל בו יביא לשיפור ולשינוי חיובי בחיים של אנשים.
כל מה שקורה לנו, כל מה שאנו עוברים במהלך חיינו הוא בעצם חלק מסיפור.

זוכרים את #5? היה שם דיון מאד מעניין על הסיבות להיות פה בפייסבוק.

יש הרבה מחקרים, מדדים, טיפים, עניינים, בלי סוף. אתם מוזמנים לשמוע איך אני מסתכל על הדברים.
פייסבוק הוא כלי.
ראשית כל ליצירת קשרים עם אנשים. כתבתי בעבר שיצא לי להכיר פה אנשים מדהימים
זו לא קלישאה. אני מתייחס לזה בשיא הרצינות.
היכולת המופלאה שנותנת המדיה הזו להקיף את עצמך, להכניס לחייך אנשים חיוביים, אנשים טובים ולהרחיק את האנשים שלא כאלה...
ביטלתי חברויות עם אנשים, וגם בטח אעשה זאת עוד בעתיד, אנשים שלא באים לי בטוב, שאני קורא תגובות או פוסטים שלהם והם גורמים לי לתחושות לא טובות, שמעוררים אצלי מחשבות לא נעימות, שלמדתי שהם נמצאים פה מסיבות של לקחת, של להתלונן, של לקטר, של לבזבז לי את הזמן, של לחפש את הרע ואת נקודות החולשה באנשים אחרים.
אנשים שנודף מהם ריח של בצ"ל...

"אנשים קטנים עסוקים בלהבליט את הרע אצל אחרים ולא את הטוב אצלם."

- אם אתם מצליחים לקרוא את השורות האלה, אתם בטח מבינים מה אני חושב עליכם...
אני יודע שטוב לי אתכם, שאני נהנה לנהל איתכם דיונים, לראות מה קורה לכם בחיים, מה עובר עליכם, שהחברות הזו עושה לי טוב, שכיף לי שאתם חברים שלי, בין אם אתם פה, שכנים שלי מהסביבה הקרובה, מבאר שבע, תל אביב, אילת, בולטימור, ניו יורק, דרום אפריקה או אוסטרליה.

זה גם כלי נהדר לחידוש קשרי עבר. יש פה הרבה חברים שלי שהיו חלק, שליוו אותי במסע חיי בשלב זה או אחר. בעזרת פייסבוק התחדשו הקשרים האלה וזה כיף. כיף גדול.

דבר שני - קבלת משוב. חשוב חשוב חשוב! לדעת אם אנחנו בכוון. לדעת אם אנחנו מעלים תכנים מעניינים, בין אם זה תמונות, שיתופים, פוסטים, פרסומות או כל דבר אחר.
לייקים מהווים משוב מצוין, תגובות עוד יותר. שיתופים - - - הכי.

דבר שלישי – זהו אמצעי לספר סיפור. להגיע לליבם של אנשים. בתגובות פה, גם בלייקים, אני רואה ויודע שנגעתי לאנשים בלב. אני יודע ורואה שאני מצליח לעשות שינוי גם ע"י סיפורים שאתם מעלים פה בתגובות וגם בחשיפה האישית בדברים שאתם כותבים.
וזה עובד גם להיפך. יש פה המון אנשים שנגעו ונוגעים לי בלב. שכיף לי איתם פה ואני מודה ומאושר על כך שנכנסו לחיי.

דבר רביעי – זה כלי מניע, בעל כוח שגורם לפעולה. בין אם זו פעולה מוחשית כמו עשיית מעשה, תרומה, קניה של מוצר או שירות בהתבסס על המלצות אמת של חברים פה ובין אם לשינוי מחשבתי, תודעתי, אישיותי או כל כיוון שתרצו לקחת אליו. את הדברים האלה אני רואה פה כל יום.
יש פה גם דברים שליליים, אין בכך ספק. אבל אני חושב שכולנו אנשים בוגרים ובעלי אינטליגנציה לעשות את ההבדל בין טוב ורע.

דבר חמישי – כלי לחשיפה, להגיע להרבה אנשים. שהרבה אנשים יידעו על קיומך ואם אתה רוצה למכור או לקדם משהו, לספר סיפור או אפילו להביע דעה פוליטית – זה בהחלט מקום טוב מאד. וזה מה שמביא אותי לעניין הבא

אמינות – אני מחשיב (אולי יותר מדי) את הביטוי הזה כאחד מהדברים שאפשר לבנות פה או לקלקל. אני יכול להביא אינספור דוגמאות לחברים שלי פה שמעוררים בי אמינות, שאני מאמין להם. למילים שלהם, להצהרות שלהם, למי שהם, לאישיות שלהם כפי שנשקפת פה ואני יכול להביא כמות לא קטנה של אנשים שאני לא מאמין להם.

עכשיו אקח נשימה עמוקה, אספור עד 10, ארגיע קצת ואפנה אליכם
האם אתם נהנים מהסיפור? איך אני נתפס בעיניכם, האם אני אמין? האם אתם מאמינים לי?

#9 עצמאות

גיליתי שלא אהיה טייס מסוק.
עד הצו הראשון אתה מפתח לך איזשהו סוג של סרט לגבי מה שאתה הולך לעשות בצבא.
אצלי הסרט כלל מסוקי אפאצ'י טילי הלפייר וטנקים סוריים מתפוצצים...
כשהגעתי ללשכת גיוס, הסתבר לי שלא רק שלא אהיה טייס, אלא שבגלל בעיית פרופיל אני גם לא הולך להיות חייל קרבי בכלל. אין ספק...אכזבה.
אני יודע שזה גורם להרמת גבה אצל רבים שבטח חשבו שהייתי בתפקיד קרבי או פיקודי אבל אני מצטער לאכזב, לא הייתי.
הייתי "ג'ובניק". אמנם עבר עלי שירות מאד מעניין, חלקו הגדול במנהל האזרחי ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ישבתי שם בחדר מבצעים שאליו התנקז מידע מעניין ומסקרן מאד.
לקחתי איתי מהצבא הרבה דברים, חלקם טובים וחלקם טובים פחות. את חלקם גם החזרתי...;-)
קודם כל למדתי להכיר ישראל אחרת – כזו שלא נחשפתי אליה בחיי. למדתי לדעת שיש עוד הרבה סוגים של אוכלוסיות במדינה, אנשים שבאים מרקע אחר של עוני ומחסור ומצד שני, אנשים שיכולים לקנות כל מה שעולה בראשם.
למדתי להכיר עולם שלם של מושגים וביטויים שחלקם נשארו איתי לעד.
למדתי דבר אחד חשוב וברור על עצמי - קשה לי לקבל מרות. קשה לי לקבל את זה שאומרים לי מה לעשות.
הייתי מבלה הרבה שבתות בבסיס בגלל ריבים מטופשים עם מפקדים שידעו יותר ממני. שהכירו את החוק היבש: "כשאתה יורק על הצבא הוא נרטב. כשהצבא יורק עליך אתה טובע".
קשה להגיד שהתכונה הבעייתית הזו אצלי השתנתה. אמנם נרגע אצלי קצת ההרגל שכשאומרים לי לעשות משהו אני עושה את ההפך הגמור אבל עדיין אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות (מכירים מישהו שכן?...)
כנראה זה גם מה שמוביל אותי בדרכים אחרות.
בחרתי להיות עצמאי. זה לא קל. זה תובעני ומתיש, זה מצריך חשיבה ועבודה 24 שעות ביממה אבל בשורה התחתונה אני אדון לעצמי. לזמן שלי ולחיים שלי.
מי שמנהל עסק עצמאי פה, בטח מהנהן ומבין, לא יכול להיות שכיר. יש גם הצלחות, ההצלחות נמדדות בעיניי בעמידה במשימות ועמידה ביעדים. לקחת עבודה, לקחת פרוייקט ולהשלים אותו מביא עימו תחושה עילאית שאין דומה לה.
וכן, יש גם נפילות. המגע הרציף עם אנשים שלא תמיד כולם נחמדים כמוכם פה בפייס... מזמן גם אכזבות. מזמן מצבים בהם אני תוהה אם זו הדרך...
שיהיה לנו יום שלישי טוב, עם בחירות נכונות ודרכים מעניינות ומוצלחות במיוחד :)

#8 תמונה שונה

ממשיכים להתגלגל.

בגיל 15 חזרתי לקיבוץ לבד, בתור "ילד חוץ". לבד, בלי ההורים. הביטוי הזה, בשתי מילים, אומר בערך הכל; מצד אחד אתה עדיין ילד, באמצע תהליך ההתבגרות שלך, מצד שני אתה מחוץ למעגל, אאוטסיידר. בחברה קיבוצית, ולא משנה מה יגידו. אם לא נולדת שם, כנראה שאף פעם לא תהיה לגמרי שייך.

למרות התיאור הזה, זו זכורה לי כאחת התקופות הטובות בחיי. רואים, לא? היה שם שיער... :-)
זה לא הפריע לי ואולי אפילו קצת עזר, לנהל אורח חיים מעניין מאד שכלל טיולים ליליים עם מכוניות של הקיבוץ (בלי רשיון כמובן...), ביקורים בחנות בקיבוץ בלי לשלם ובילויים ארוכים לתוך הלילה בפאב של הקיבוץ לפני שהמציאו חוקים על הגבלת שתייה מגיל מסוים.
הרבה דברים מרתקים קרו לי שם, בשלב ההתבגרות. הרבה אירועים שעיצבו אותי כבוגר, אבל גם הרבה אירועים שסגרו אותי. שהפכו אותי ל"סנוב", לכזה שכל העולם חשב שאני לא שם עליו כשאני, בכלל התביישתי.
יש אינספור סיפורים על התקופה הזו, אינספור דברים שקרו, אבל אני אתמקד רגע בשניים.
אחד הוא על ילד מבית הספר האזורי שהיו לו התנהגויות מוזרות קצת ושונות מהרגיל. דבר שגרם לכמה ילדים ואני ביניהם, לרדת עליו ולהציק לו. עד שפעם אחת, כנראה שעברתי את הגבול. הוא התעצבן קצת יותר מהרגיל והחטיף לי...מה זה החטיף... שלמדתי לסתום את הפה. אבל אני זוכר, זוכר את ההשפלה. זוכר את התחושה הבוערת של חוסר אונים מול כוחו ויכולותיו של נער אחר. זוכר שהאדמתי כמו עגבנייה מרוב בושה. כנראה ששם, ע"י זה שחטפתי מכות על כך שהתנהגתי כמו חלק מהעדר, התחלתי ללמוד לא להשתייך אליו ולא לקבל כל התייחסות אל אנשים השונים מן הכלל כמובן מאליו.

מקרה אחר הוא סיפור על חברות. בכיתה י"ב, יצא שערן ואני היינו בקיבוץ עם אוטו (אז כבר היה רשיון...) והיינו צריכים לחזור לבית הספר כדי להגיע להופעת הסיום. בדרך היה סיבוב ידוע לשמצה, אני נהגתי וכשהגענו לסיבוב הזה, איבדתי שליטה על הרכב והוא עשה "צלחת" או שתיים, אני לא ממש זוכר. תבינו, זו הייתה פדיחה רצינית מצידי, דבר שאסור שהחבר'ה יידעו. "מה, איבדת שליטה על האוטו? אתה לא יודע לנהוג?"...ביקשתי ממנו לא לגלות את גודל הפדיחה.
והוא אף פעם לא סיפר, אף פעם לא השפיל אותי ולא גרם לי לאי נוחות. כמו שחבר אמיתי צריך לעשות.

מה אני רוצה להגיד פה בעצם?

יש דברים שקרו לנו בעבר ועיצבו אותנו כמבוגרים. אנחנו לא תמיד מודעים לכך. אחדים מהם בכלל הדחקנו והסתרנו במשך שנים, מה שאנו שומרים בבטן נוטה לצאת תמיד ברגעים שהכי לא מתאים שזה יקרה...
בעצם העלאת הדברים האלה פה על הכתב אני נזכר בעוד אינספור אירועים ואנשים שהיו חלק מחיי,
אני מקווה שאני מצליח לעורר גם בכם זכרונות וגעגועים על אירועים ואנשים משמעותיים שהיו חלק מחייכם, שלקחו ועשו חלק ממה שאתם היום...
שיהיה לנו יום שלישי מעניין :-)

#7 פעם זה היה פשוט?

פעם זה היה פשוט.
באמת ?
שנייה אחת הפסקה לצורך תודה. תודה על הלייקים, על התגובות. על הפתיחות שמגיעה איתן. זה לא מובן מאליו כלל וכלל ואני מודה לכם על כך.
כבר סיפרתי קודם שאבי היה איש צבא, עובדה שגרמה לנו להחליף כתובות בתדירות גבוהה ולי כילד להתחיל כל פעם במקום חדש. 
כשהייתי בכיתה ג' עברנו לקיבוץ מעין ברוך שנמצא במרחק כחצי קילומטר מגבול לבנון.
יש המון דברים מיוחדים בקיבוצים שרק מי שחי שם יכול להבין. ביטויים כמו עוגיות עונש, הקרום של החלב, נקניקיה בפיג'מה ועוד כל מיני דברים שונים ומשונים. במעין ברוך של לפני מלחמת לבנון הראשונה היו נפוצים במיוחד גם התראות על חדירת מחבלים וקטיושות. היו אינספור פעמים שקמנו באמצע הלילה וירדנו למקלטים. היה סיפור גם על תרנגולת אחת בפינת החי שנשארה בודדה לאחר שלול חטף פגיעה ישירה ולכן קראו לה יחידה... אחלה ילדות לא? מצלצל מוכר?
עוד דבר מעניין במיוחד שיש לי לספר לכם זה הכינוי שדבק בי בקיבוץ עקב מפגש מצער של חרדל בשפופרת (כן, היה דבר כזה פעם) עם אף של ילד...
אריק חרדל'יק
...ושלא תעיזו להשתמש בזה!!!
זה ביטוי שהחברים החמודים שלי אהבו מאד להשתמש בו כדי ל"הקפיץ" אותי כל פעם מחדש ואין ספק שהצליח להם...
ועוד משהו קטנטן.
נחקק בראשי מאורע שאירע בבית ספר, אני זוכר שמצאתי חצי גולה שנשברה ומשום מה היא הגיעה לתוך פי. אני זוכר ששיחקתי בה עם הלשון והחיך וזה הרגיש לי הכי נעים בעולם. עד שבלעתי אותה.
לחלקיק שנייה, חד כאילו זה קרה לפני שעה, אני זוכר את הרגשת המחנק. את חוסר האונים. את ההרגשה שאוזל לי החמצן ואת הפניה שלי בתחינה לילד אחר שישב לידי בבקשת עזרה... הוא, כמובן, לא ידע מה אני רוצה בכלל.
בסופו של דבר לא נחנקתי , הגולה השבורה החליקה בגרוני ונבלעה.
בפגישה אחר כך עם האחות, היא הסבירה לי שאצטרך לבדוק ולחטט ביציאות שלי כדי לחפש את אותו שבר גולה נעלם...
מספר ימים באמת חיפשתי, אחר כך התייאשתי, אבל במקום מסוים כנראה נחרטה בראשי איזושהי תחושה או הבנה שאותו שבר גולה נמצא אצלי בבטן, שהוא עדיין לא יצא... יש לכם מושג איזה משקל כבד יש בראשו של ילד בן 8 למחשבה כזו?
לי אין כל מושג כמה שנות ילדות סחבתי איתי את אותה מחשבה שהדבר הזה עדיין נמצא בתוכי, אבל לא מזמן התמודדתי עם אותו "שד מן העבר" ופתרתי את הבעיה שמן הסתם ליוותה אותי המון זמן בלי שהייתי מודע לה כלל.
תגידו, באמת פעם זה היה פשוט?

#6 שינוי כיוון

שינוי כיוון 
אמרתי שאני בכוון של חשיפה אישית ושל שיתוף לא? המילים הבאות לא נכתבו בקלות.

אז ככה, אני בן 41 ו... עוסק בגינון, בתכנון והקמה של גינות כבר למעלה מ- 12 שנים, אוהב את זה הכי בעולם (ואפשר לראות את זה פה, גם לאורך כל שנות הפעילות שלי וגם בתמונות שאני מעלה.)
אבל בשנים האחרונות התחלתי לחשוב על שינוי.
לא אכנס כאן לכל הסיבות, זה פשוט ארוך, מה שכן, אני בהחלט מרגיש שהגיע הרגע לדבר על זה ולשתף אתכם.
דבר ראשון - פנייה לחברים שלי פה בפייס שהם גם לקוחות שלי. קודם כל הרגעה...אני לא עושה את זה מחר, זה תהליך, תהליך שבו בעצם, בהדרגה, אקטין את נפח העבודה שלי בתחום. אני מתחייב להמשיך ולעבוד איתכם ואצלכם כל עוד יהיה ניתן. צברנו ביחד הרבה שעות של עבודה משותפת וגם חברות שאינן הולכות לרדת לטמיון, פיתחנו קשרי חברות ואהבה שאשמח שיישמרו לעד.
דבר שני - בלי לשכוח לרגע את העבר וההווה, בעבודתי כגנן הייתי מאד מוגבל, מוגבל גיאוגרפית לאזורים שאליהם אני יכול להגיע ולתת שירות.

בעתיד, ברצוני להגיע לכל בית בישראל.

אני מדבר על שינוי עיסוק, החלפת עבודה, מעבר מלהיות אדם שרגיל לתת שירות, להפוך ליצרן וספק ובהמשכו של תהליך, למכור מוצרים ייחודיים ולקוות שיהיו להם קונים.

התהליך ארוך, מסובך, מצריך החלטות לא פשוטות, ניתוק מכבלים שונים של ספקות, פחד וחשש. ניתוק מהרגלים ישנים ושינוי של תפיסת עולם שהתעצבה במשך שנים, מתחושת שליחות חזקה שליוותה אותי בכל שנות עבודתי כגנן; עם כל עץ ,צמח או פרח שנשתל בגינה אני חש שאני תורם תרומה ברורה ומיוחדת לעולם שלנו ולכדור הזה, שאני עושה טוב לאנשים ומשמח את ליבם.

גם פה אני עדיין רוצה להמשיך ולעשות טוב. אני רוצה להגיע לכל בית ולהעלות חיוך על פניהם של אנשים ואמשיך לעשות זאת תחת אותם קווים מנחים בהם נקטתי עד היום. במודעות ואכפתיות לסביבה, באהבה עצומה למה שאני עושה, בייצור דברים שיהיו כמה שיותר מושלמים בעיניי, בלתת, כי אני יודע שבסוף אקבל.

אני עד לשינויים שעברו על אנשים במהלך חייהם, יש מלא סיפורים מסביב, אבל גם יש את הסיפורים פה בפייסבוק. של חברות וחברים שלי שעברו את השינוי בחייהם, שעוברים את השינוי ומשתפים פה, סיפורים מרגשים אחד אחד שגם מהם אני שואב כוחות כדי לשתף ולחשוף פה.

בימים אלה אני מתחיל, יחד עם שותף, לבנות משהו חדש, ליצור מותג ועסק חדש שיהיה משהו אחר, שיהיה משהו שלא היה קודם (זה מה שכולם רוצים, לא?...), אתם בהחלט הולכים לקחת חלק פעיל ומעניין מאד בסיפור.

ולסיום, אני פונה אליכם ומבקש, חברים יקרים, בלי בצ"ל, מילים טובות ומעודדות יתקבלו פה בברכה, לייקים בטח ובטח...:-) אך גם עצות, גם רעיונות, בעיקר תובנות. ממהלכים שעברו ועוברים עליכם.

מהדברים שאני מעלה פה....ובכלל.

#5 למה פייסבוק?

שבוע טוב
זה לא מחקר, זה לא מעקב, זו לא בדיחה, זה מיועד לדבר אחד בלבד.
לעורר מחשבה.

פייסבוק

למה את\ה פה?
1. כדי לבזבז את הזמן
2. כדי למכור
3. כדי להכיר אנשים חדשים
4. כדי לרכל
5. כדי לראות רכילויות
6. כדי לקבל פרגון ואהבה
7. כדי להיות מפורסם
8. כדי לפלרטט
9. כדי למצוא אהבה
10. כדי שכל העולם יידע עלי
11. כדי להשמיע קול
12. כדי להשאיר חותם
13. כדי להגיע לכולם
14. כדי להגיע אל מעבר לים
15. כדי לקבל חיזוקים
16. כי כל העולם פה
17. כדי להיות מעודכן
18. כדי לקשקש
19. כדי להעביר את הזמן
20. כי משעמם לי
21. כדי לקנות
22. כי אמרו לי שכדאי
23. כי זה מסקרן
24. כי זה המוני
25. כי זה חיי החברה שלי
26. כי אמרו לי שצריך
27. כי זו העבודה שלי
28. כי כיף פה
29. כי זה ממכר
30. כי מעניין פה
31. כי זה שימושי

פספסתי משהו ?

#4 קצת עלי

אני בן של תת-אלוף.
מותר להגיד דברים כאלה היום?... 
בתאריך 26.7.68 נהרגו אריק רגב, מח"ט הבקעה וקצין המבצעים שלה גד מנלה בהיתקלות עם מחבלים בבקעת הירדן, על שמם נקרא היישוב ארגמן.
על שמו של אריק, נקראתי גם אני. אבי היה פקוד שלו וכך קיבלתי את שמו וגם, באיזשהו מקום, עוד כמה "תיקים" שהולכים עם שמות שאנשים מקבלים בירושה.
מאוחר יותר קיבל אבי את הפיקוד על סיירת חרוב. סיירת שפעלה רבות בבקעה ואשר הוכיחה, שוב ושוב שעם טרור לא מנהלים מו"מ. המחבלים הגיעו אז רגלית מירדן או בסירות גומי מים המלח, ועשו מאמץ להגיע במהירות ולהיטמע ביהודה ושומרון ולשגר משם פיגועים.
בין הדרכים ששוכללו באותם ימים כדי לעצור את המחבלים היו פעילות של מרדפים וחיתוכים של צירי התנועה ע"י כוחות שחתרו למגע. הרבה מההיתקלויות היו מול מחבלים שהתבצרו במערות בשטח. לאחר כיתור המערות וקריאה למחבלים להיכנע, בוצע ירי מסיבי לתוך המערות מתוך כוונה לשמור ככל הניתן על חיי חילינו.
אבי התקדם יותר מאוחר בסולם הדרגות והשתחרר בדרגת תת-אלוף. בתפקידו האחרון היה מפקד אוגדה 91.

לא אכביר במילים על איך זה לגדול בתור ילד עם נוכחות קבועה של הורה אחד ונוכחות חסרה של הורה אחר. על איך זה לגדול עם אבא גיבור (עם תעודות!) וכן, אבי לא היה הרבה בבית כשגדלתי ואנחנו רואים דברים כאלה קורים הרבה מאד היום מכל מיני סיבות. מה שאני רוצה להתעכב עליו זה כמה מוטיבים חוזרים שעליהם כן התחנכתי בסופו של דבר.

הראשון – עמידה בזמנים. אני לא מאחר. ובמאמץ רב מאד, למדתי, עם השנים, לא להשתגע מאלה שכן, מישהו מכיר כאלה, מאחרים?...
השני – חשוב לי מאד לעמוד מאחרי המילה שלי. אם הבטחתי. אעשה כל מאמץ לקיים. עכשיו אני לא שוכח לרגע...אני בנאדם. כולנו כאלה. וככזה, גם אני לא תמיד יכול הכול, אבל אני משתדל. באמת משתדל.
השלישי – אני מסיים משימות. אם התחלתי לעשות משהו, ואני מחובר ומחויב אליו. לא אפסיק ולא אירגע עד שאחתום למטה ---בוצע. חלק מהמשימות שלקחתי על עצמי יתפרסו על פני שנים...אבל יבוצעו. ((-:
הרביעי – חשוב לי מאד להיות אמין. לדווח דיווחי אמת. מאמינים לי?...

החמישי - אני מגדיר את עצמי כפטריוט, כאוהב את מדינת ישראל ובטוח בנכונות וצדקת דרכנו פה. אמא שלי אמריקנית במקור ומעולם לא פעלתי להוציא דרכון אמריקאי. כשטיילתי טיול ארוך במזרח שבסופו הגעתי גם אל משפחתי באוסטרליה, הגעתי למסקנה אחת. מהגר לא אהיה.
נולדתי פה, בארץ, במדינת ישראל. זה המקום שלי. פה גם יהיה הקבר שלי יום אחד (אי אפשר לברוח מזה, הא?...)

ולסיום. הדברים האלה עולים היום על הכתב, בין היתר, כדי להסביר את עמדתי בנוגע לסכסוך שיש לנו פה בחלקת אלוהים הקטנה והמשוגעת שלנו. הסכסוך הזה לא נולד לפני יותר משבוע עם חיסולו המוצלח של ארכי נבל.
אין לנו ארץ אחרת. אין לנו מקום אחר, יש לעם המכנה את עצמו פלשתיני השגות על הנוכחות שלנו פה? על הכיפאק. תמצאו את הדרך לחיות איתנו פה בשלום. אל תחשבו לרגע שנלך מפה. אל תחשבו לרגע שנתקפל ונחזור לאירופה, לאמריקה או לכל מקום אחר. אין לנו לאן ל"חזור".

אנחנו בבית.

#3 BNI

עם כל מה שקורה בארץ....החיים ממשיכים וכך גם אני.
BNI - הינו ארגון נטוורקינג ושיווק מפה לאוזן בינלאומי שפועל גם בישראל. מי שמאד מתעניין מעבר למה שאספר פה מוזמן להקיש את המילים בגוגל ולגלות עוד. 
היום אני רוצה לספר איך ולמה חברות בארגון הזה הכניסה שינוי אל תוך חיי.
איפשהו בשנת 2008 רואה החשבון שלי, איש יקר, מקצוען וחבר אמיתי -כמעט כמוכם.....((-; הזמין אותי להתארח בסניף ראש פינה של BNI. העניין מאד מצא חן בעיניי. מדובר על קבוצה של עצמאים ובעלי עסקים הנפגשת במטרה לקדם ולשווק אחד את השני מפה לאוזן. זה עניין הרבה יותר מורכב ממה שתיארתי פה מאד בקצרה אבל כמה עקרונות שצריך להבין - בכל קבוצה יכול לשבת רק אדם אחד בכל תחום עיסוק. חשוב מאד להבין שזה גורם לפרגון עצום שם אחד כלפי השני בגלל שמצד אחד זו קבוצה של עצמאים (עם כל הקושי המטורף ובעיקר הבדידות בלהיות עצמאי...) ומצד שני , אין שם אף אחד שיאיים עלי בתחום העיסוק שלי.

עיקרון חשוב יותר הוא הסיסמה של הארגון - "הנותן מקבל". זה אחד הביטויים הכי יפים ונעלים בעיניי בלי קשר לשום ארגון. כזה הייתי לפני וכזה אהיה עוד הרבה אחרי. קודם כל נותן. נותן מתוך רצון עמוק לנתינה, מתוך הבנה מדוייקת וברורה שהכדור הוא עגול, שאם תעשה ותקרין טוב על אחרים, אם תקשיב להם ותעזור להם - בכל דרך אפשרית, הכל למעשה חוזר ומתגלגל אליך ובסופו של דבר. תקבל בחזרה.

ובחזרה לסיפורנו....סניף ראש פינה לא התאים לי וסופו של דבר שהצטרפתי לגרעין שהקים סניף באיזור יקנעם. קבוצה של אנשים מופלאים שנפגשים היום בצורה קבועה בימי רביעי בקיבוץ אלונים.
ההצטרפות שלי לארגון נבעה ממספר סיבות:
קודם כל, הבנתי את הפוטנציאל הכלכלי הברור. אם אני חבר בקבוצה כזו, כל החברים יפנו אלי את המכרים שלהם כדי שאוכל לתת להם שירותי גינון.
דבר שני, ראיתי את האפשרות לפגוש כל שבוע אנשים חדשים ולהגדיל את מעגל ההיכרויות שלי, צריך להבין – כעצמאי כדאי להכיר כמה שיותר אנשים ולספר להם על העסק שלך, זה מוביל לכך שיותר אנשים יודעים על קיומך. (אנחנו מדברים על תקופה לפני שהייתי בפייסבוק, כן?...) ודבר שלישי וחשוב מכל. זיהיתי הזדמנות נהדרת להיעזר בחברות בקבוצה כזו כדי לשפר את עצמי. לשפר את יכולותיי האישיות, לשפר את יכולתי לנהל עסק ובעיקר, לשפר את התקשורת הבין אישית שלי.
עוד דבר שקורה במפגשים זה הצגה עצמית בת 60 שניות שבה אתה מתבקש לקום להציג את העסק שלך, במה אתה יותר טוב מהמתחרים ולהגדיר ולהגיד מה בעצם אתה מבקש. אילו הפניות או חיבור עם לקוחות או אנשי מעגל עסקי טובים לך.
עניין זה קידם אותי בשני מובנים, אחד- למדתי להגדיר טוב יותר מה אני רוצה (גם לעצמי).
במובן השני, למדתי לקום, מול קבוצה של אנשים, לפעמים חלקם זרים שהכרתי לפני דקות אחדות ולדבר. לדבר בקול רם, לדבר בצורה ברורה, לנסות לשכנע ול"הפעיל את קסמיי" על אנשים.
לפני ארבע שנים הייתי הרבה יותר מופנם, הרבה יותר ביישן, הרבה יותר שתקן....הרבה יותר מסוגר.
וכל זה השתנה בשנים האחרונות. אנשים שחשבו בעבר שאני "סנוב" ו"מתנשא", לא הבינו שאני לא, אלא, פשוט מאד, חסר ביטחון עצמי, ביישן. מפחד לדבר עם זרים, מפחד להיפתח לאנשים חדשים.

השתניתי?

#2 חוקים וכללים...

לפני שאנו ממשיכים, שני דברים. תודה לכם, שאתם ממשיכים לקרוא, לעקוב ולהגיב. הדבר השני זה חיזוק וחיבוק לתושבי הדרום (ככל שעובר הזמן, הדרום מטפס עוד ועוד צפונה...), שעוברים ימים לא קלים בכלל. 
כאחד שבתור ילד גדל תחת איום הקטיושות עוד לפני מלחמת לבנון הראשונה, וגם על זה עוד ארחיב בהמשך הסיפור, אני יודע היטב מה הם עוברים ומאחל להם בכל לבי שידעו ימים קלים, שקטים ובטוחים.

הגיע הזמן לדבר על כל מיני הגדרות, כללים וכל מיני דברים שנצטרך פה כדי לשמור על מסגרת ראויה.
כל הכללים האלה עובדים בשני הכיוונים. היה ומישהו רואה את עצמו כנפגע מדבריי או מתגובה שלי. אני מאד מבקש- אנא העירו לי, בין אם בהודעה פרטית או גם בתגובה. אם הייתי לא בסדר, אתקן מיד.
אם יש לכם עוד הערות, הארות, תיקונים ועצות. אשמח לשמוע.
יאללה נתחיל.

בצ"ל - ביקורת , ציניות ולגלוג.
- ביקורת - אחד הדברים היותר חשובים בעיניי הוא משוב. אבל משוב אמיתי. שבא לשפר, לתקן ולקדם. לא ביקורת שבאה במטרה אחת. להראות כמה שאני יותר "חזק" מהאחר. כמה דבריי יותר חשובים מדבריו שלו וכמה דעתי יותר נחשבת ו'חזקה'.
- ציניות - יכולים להעיד פה כמה חברים שלי, שהולכים איתי דרך קצת יותר ארוכה, שפעם הייתי מלך הציניקנים. היום, ותתקנו אותי אם אני טועה, השתניתי. הציניות שזלגה ממני באה מנקודת מבט מעוותת על החיים. כן, לפעמים זה היה מצחיק אבל רוב הזמן זה נועד לחפות על חוסר בטחון (אני??? הייתם מאמינים....?) ובעיקר , על חוסר יכולת או חוסר רצון להביע את דעתי האמיתית.

תעצרו בבקשה רגע לחשוב מתי אתם משתמשים בציניות

- לגלוג - למדתי על עצמי שכאשר אני מלגלג על אחרים הבדיחה הופכת להיות לא על מי ומה שלגלגתי עליו אלא על עצמי.
ושני דברים נוספים....
- קללות וניבולי פה – הבהרתי, פה בפייסבוק, מספר פעמים בעבר. אני לא מקלל ומכיוון שזה הקיר "שלי" אני מבקש לשמור על שפה נקייה ולהימנע ממילים לא ראויות.
אני מבהיר , יש לי פה הרבה חברים. גם כאלה שמקללים חופשי. ואני מבקר אצלם ואוהב אותם עד מאד . אבל אצלי - לא.
- רוע לב - לא אפרט, זה ברור.

אני מאד מבקש. נא הימנעו מכל הדברים שציינתי פה למעלה.

ומשפט נוסף לסיכום.
לא סתם דברים אלה נכתבו היום, ביום שישי. קחו אתכם את הדברים האלה לשבת, למערכות היחסים שלכם עם המשפחה, הילדים החברים וכל מי שתבואו איתו במגע ביומיים הקרובים. נסו, רק ליומיים להשתמש בהם.
שתהיה שבת שלום. שבת של רוגע, מנוחה ובטחון.

#1 התחלה

היום אנחנו מתחילים.
 כדאי שתעצרו לקרוא. זה לא קצר אבל זה מעניין.
היום מתחיל להתגלגל לו לאיטו הסיפור שיש לי לספר. בין היתר, גם על למה אני פה
ההתחלות של הסיפור הזה מרובות אבל הסוף שלו כלל וכלל לא ברור ולא ידוע. 
שנתיים אני חוקר את הדבר הזה, המופלא עד מאד בעיניי שנקרא פייסבוק . חוקר את האנשים, המצבים, ההתנהגויות. של חברים שלי פה וכן כן, גם את שלי.
אני חייב לציין שגיליתי פה המון דברים, מה זה המון? ערימות
חלק ממה שגיליתי זה שחשיפה אישית מקבלת תהודה חזקה מאד, גם בצורה של לייקים ותגובות. דבר נוסף שגיליתי זה שיום אחרי, לפעמים גם שעה אחרי, לא הרבה זוכרים סטטוסים , מעט מאד עוקבים אחר הכתוב ומעט מאד זוכרים פרטים.
גיליתי גם שיש אנשים עקביים שמתעניינים לאורך זמן ויש כאלה שמתפוגגים אל החלל הוירטואלי.
מצאתי פה כמה אנשים, חברי אמת, עם חלקם גם נפגשתי וגיליתי אנשים מדהימים! שלא היתה לי שום דרך אחרת בעולם לפגוש.
לעומת זאת עם אנשים מדהימים אחרים לא נפגשתי וסביר מאד להניח שגם לא אפגש לעולם
עוד דבר שגיליתי זה שיש אנשים שהפסיקו לקרוא ועזבו את הסטטוס הזה....:-)
ואם כבר קראתם עד לפה, אז כל זה סוג של הקדמה. היום בעצם אני רוצה להתחיל תהליך.
תהליך שאין לי דרך לדעת איך הוא ייגמר, אבל הרבה בו יהיה תלוי בכם. בהתנהגות ובתגובות שלכם.
לאחרונה ,ודאי שמתם לב שהתנהגתי מאד מוזר פה. משאלות וחפירות שלי בנושא לייקים, דרך צמצום מאסיבי בכמות החברים ועד הודעות מוזרות על עזיבה. לכל זה היו מספר מטרות; לנסות ולצמצם עד כמה שניתן חברים שרואים את הפרסומים שלי ולא מגיבים (וכולנו יודעים שיש כאלה...)
וגם, עם כמה שזה יישמע מוזר, לנסות ולגלות מי חברים פה קצת מעבר לרמת ה-'חבר בפייס'.

כמה דברים שבוודאי יקרו בזמן הקרוב זה שתהיה פה חשיפה אישית לא קלה כלל וכלל מצידי. יהיה פה סיפור שלא ייגמר בסטטוס אחד אלא ייפרש על פני תקופה. יהיו פה חוקים שעלולים להיתפס כלא פשוטים ולא מקובלים ע"י חלקכם ויהיו עוד הרבה מאד הפתעות.
הדבר הראשון שאני מבקש ומציע, זה שתשימו אותי ב"חברים קרובים" כך גם תוכלו לקבל התראות בכל פעם שאפרסם משהו. זו הפעם האחרונה שאני מזכיר זאת ויותר לא אלאה אתכם בעניין.
 לכל מי ש'מודאג', אמשיך להעלות פה תמונות של פרחים ודברים יפים שאני פוגש במהלך היום ואמשיך להעלות סטטוסים מעניינים (אני מקווה שיעניינו...) אבל בתדירות שונה, כל זה כדי לא להעמיס על פיד החדשות שלכם.
אשתדל מאד להיות כמה שיותר מעניין, יצירתי ומקורי.