אנשים פונים אלי ואומרים לי "יאללה...תכל'ס..." מה אתה רוצה להגיד. מה הפואנטה?
ואני רק עונה, שזה סיפור. שהוא מתמשך, כי כאלה הם החיים. יש רגעים שמתאים לי ועולים לי דברים לשתף פה ויש רגעים שלא. וזה בסדר גמור מבחינתי ואני מקווה מאד שגם מבחינתכם.
בגיל 18 ,לפני הצבא, עבדתי במוסך ליד ירושלים. מוסך שטיפל בעיקר במכוניות צבאיות.
"רכב החברה" היה רנו 4 והמילה קראטה בטח קופצת פה אוטומטית לכמה אנשים....
מכונית מוצלחת ומשעשעת במיוחד, קיבלתי אותה לכמה ימים כדי לרדת עם כמה חבר'ה לאילת. נסענו בכביש הבקעה, לא הרחק ממפגש הבקעה הרחנו ריח חזק של בנזין ודוושת הגז הפסיקה להגיב. עצרנו בצד ויצאנו מהאוטו, הסתכלתי על מכסה המנוע וקלטתי שמתנפחות עליו בועות של צבע. סיקרן אותי מה קורה למטה אז פתחתי את מכסה המנוע. כמובן שגיליתי שם אש וסגרתי אותו בבהלה...
באותם ימים, היו מקרים של זריקת בקבוקי תבערה. לפני שיצאנו, חשבתי לזרוק מטף באוטו, שיהיה בהישג יד. חבר שיצא מהאוטו, ראה את האסון המתרחש, צעק " אש, אש " הוציא את המטף מהאוטו בהינף יד, שלף את הניצרה ו....
הגיש אותו לי.
מייד השתלטנו על האש וגילינו שנשרפו כמה כבלים וכמה חוטי חשמל.
אלתרנו עם שרוך חיבור לקרבורטור במקום כבל גז. חיזקנו שני חוטים של מצתים ונסענו למוסך כדי לתקן.
ערן נוהג ואני שם לו גז ביד עם שרוך.
שני ילדים בני שמונה עשרה מבסוטים עד הגג על יכולת האלתור המדהימה שלנו ואיך שפתרנו את הבעיה בצ'יק, בלי למצמץ....
ביום שישי האחרון הייתי באזכרה של ערן במלאות 11 שנים ללכתו.
נזכרתי שוב, כמה הבן אדם הזה היה חבר אמת. איך שהצחוק המתגלגל שלו היה מדבק. איך החיוך שלו היה תמיד מבלבל אותי...."האם הוא מתבייש או מלגלג?"
עד כמה לא אמרתי לו מספיק פעמים שאני אוהב אותו, עד כמה לא הספקתי לחלוק איתו ולשמוע אותו. עד כמה הוא חסר. עד כמה, דווקא בימים אלה, חסרה לי המילה שלו והעצה שלו.
תנו חיבוק למישהו קרוב, שחררו ביתר חופשיות את השימוש במילה אהבה לאלה שחשובים לכם. זה בכלל לא מקטין אתכם, רק עושה אתכם יותר גדולים.
שבוע טוב
ואני רק עונה, שזה סיפור. שהוא מתמשך, כי כאלה הם החיים. יש רגעים שמתאים לי ועולים לי דברים לשתף פה ויש רגעים שלא. וזה בסדר גמור מבחינתי ואני מקווה מאד שגם מבחינתכם.
בגיל 18 ,לפני הצבא, עבדתי במוסך ליד ירושלים. מוסך שטיפל בעיקר במכוניות צבאיות.
"רכב החברה" היה רנו 4 והמילה קראטה בטח קופצת פה אוטומטית לכמה אנשים....
מכונית מוצלחת ומשעשעת במיוחד, קיבלתי אותה לכמה ימים כדי לרדת עם כמה חבר'ה לאילת. נסענו בכביש הבקעה, לא הרחק ממפגש הבקעה הרחנו ריח חזק של בנזין ודוושת הגז הפסיקה להגיב. עצרנו בצד ויצאנו מהאוטו, הסתכלתי על מכסה המנוע וקלטתי שמתנפחות עליו בועות של צבע. סיקרן אותי מה קורה למטה אז פתחתי את מכסה המנוע. כמובן שגיליתי שם אש וסגרתי אותו בבהלה...
באותם ימים, היו מקרים של זריקת בקבוקי תבערה. לפני שיצאנו, חשבתי לזרוק מטף באוטו, שיהיה בהישג יד. חבר שיצא מהאוטו, ראה את האסון המתרחש, צעק " אש, אש " הוציא את המטף מהאוטו בהינף יד, שלף את הניצרה ו....
הגיש אותו לי.
מייד השתלטנו על האש וגילינו שנשרפו כמה כבלים וכמה חוטי חשמל.
אלתרנו עם שרוך חיבור לקרבורטור במקום כבל גז. חיזקנו שני חוטים של מצתים ונסענו למוסך כדי לתקן.
ערן נוהג ואני שם לו גז ביד עם שרוך.
שני ילדים בני שמונה עשרה מבסוטים עד הגג על יכולת האלתור המדהימה שלנו ואיך שפתרנו את הבעיה בצ'יק, בלי למצמץ....
ביום שישי האחרון הייתי באזכרה של ערן במלאות 11 שנים ללכתו.
נזכרתי שוב, כמה הבן אדם הזה היה חבר אמת. איך שהצחוק המתגלגל שלו היה מדבק. איך החיוך שלו היה תמיד מבלבל אותי...."האם הוא מתבייש או מלגלג?"
עד כמה לא אמרתי לו מספיק פעמים שאני אוהב אותו, עד כמה לא הספקתי לחלוק איתו ולשמוע אותו. עד כמה הוא חסר. עד כמה, דווקא בימים אלה, חסרה לי המילה שלו והעצה שלו.
תנו חיבוק למישהו קרוב, שחררו ביתר חופשיות את השימוש במילה אהבה לאלה שחשובים לכם. זה בכלל לא מקטין אתכם, רק עושה אתכם יותר גדולים.
שבוע טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה