גיליתי שלא אהיה טייס מסוק.
עד הצו הראשון אתה מפתח לך איזשהו סוג של סרט לגבי מה שאתה הולך לעשות בצבא.
אצלי הסרט כלל מסוקי אפאצ'י טילי הלפייר וטנקים סוריים מתפוצצים...
כשהגעתי ללשכת גיוס, הסתבר לי שלא רק שלא אהיה טייס, אלא שבגלל בעיית פרופיל אני גם לא הולך להיות חייל קרבי בכלל. אין ספק...אכזבה.
אני יודע שזה גורם להרמת גבה אצל רבים שבטח חשבו שהייתי בתפקיד קרבי או פיקודי אבל אני מצטער לאכזב, לא הייתי.
הייתי "ג'ובניק". אמנם עבר עלי שירות מאד מעניין, חלקו הגדול במנהל האזרחי ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ישבתי שם בחדר מבצעים שאליו התנקז מידע מעניין ומסקרן מאד.
לקחתי איתי מהצבא הרבה דברים, חלקם טובים וחלקם טובים פחות. את חלקם גם החזרתי...;-)
קודם כל למדתי להכיר ישראל אחרת – כזו שלא נחשפתי אליה בחיי. למדתי לדעת שיש עוד הרבה סוגים של אוכלוסיות במדינה, אנשים שבאים מרקע אחר של עוני ומחסור ומצד שני, אנשים שיכולים לקנות כל מה שעולה בראשם.
למדתי להכיר עולם שלם של מושגים וביטויים שחלקם נשארו איתי לעד.
למדתי דבר אחד חשוב וברור על עצמי - קשה לי לקבל מרות. קשה לי לקבל את זה שאומרים לי מה לעשות.
הייתי מבלה הרבה שבתות בבסיס בגלל ריבים מטופשים עם מפקדים שידעו יותר ממני. שהכירו את החוק היבש: "כשאתה יורק על הצבא הוא נרטב. כשהצבא יורק עליך אתה טובע".
קשה להגיד שהתכונה הבעייתית הזו אצלי השתנתה. אמנם נרגע אצלי קצת ההרגל שכשאומרים לי לעשות משהו אני עושה את ההפך הגמור אבל עדיין אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות (מכירים מישהו שכן?...)
כנראה זה גם מה שמוביל אותי בדרכים אחרות.
בחרתי להיות עצמאי. זה לא קל. זה תובעני ומתיש, זה מצריך חשיבה ועבודה 24 שעות ביממה אבל בשורה התחתונה אני אדון לעצמי. לזמן שלי ולחיים שלי.
מי שמנהל עסק עצמאי פה, בטח מהנהן ומבין, לא יכול להיות שכיר. יש גם הצלחות, ההצלחות נמדדות בעיניי בעמידה במשימות ועמידה ביעדים. לקחת עבודה, לקחת פרוייקט ולהשלים אותו מביא עימו תחושה עילאית שאין דומה לה.
וכן, יש גם נפילות. המגע הרציף עם אנשים שלא תמיד כולם נחמדים כמוכם פה בפייס... מזמן גם אכזבות. מזמן מצבים בהם אני תוהה אם זו הדרך...
שיהיה לנו יום שלישי טוב, עם בחירות נכונות ודרכים מעניינות ומוצלחות במיוחד :)
עד הצו הראשון אתה מפתח לך איזשהו סוג של סרט לגבי מה שאתה הולך לעשות בצבא.
אצלי הסרט כלל מסוקי אפאצ'י טילי הלפייר וטנקים סוריים מתפוצצים...
כשהגעתי ללשכת גיוס, הסתבר לי שלא רק שלא אהיה טייס, אלא שבגלל בעיית פרופיל אני גם לא הולך להיות חייל קרבי בכלל. אין ספק...אכזבה.
אני יודע שזה גורם להרמת גבה אצל רבים שבטח חשבו שהייתי בתפקיד קרבי או פיקודי אבל אני מצטער לאכזב, לא הייתי.
הייתי "ג'ובניק". אמנם עבר עלי שירות מאד מעניין, חלקו הגדול במנהל האזרחי ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ישבתי שם בחדר מבצעים שאליו התנקז מידע מעניין ומסקרן מאד.
לקחתי איתי מהצבא הרבה דברים, חלקם טובים וחלקם טובים פחות. את חלקם גם החזרתי...;-)
קודם כל למדתי להכיר ישראל אחרת – כזו שלא נחשפתי אליה בחיי. למדתי לדעת שיש עוד הרבה סוגים של אוכלוסיות במדינה, אנשים שבאים מרקע אחר של עוני ומחסור ומצד שני, אנשים שיכולים לקנות כל מה שעולה בראשם.
למדתי להכיר עולם שלם של מושגים וביטויים שחלקם נשארו איתי לעד.
למדתי דבר אחד חשוב וברור על עצמי - קשה לי לקבל מרות. קשה לי לקבל את זה שאומרים לי מה לעשות.
הייתי מבלה הרבה שבתות בבסיס בגלל ריבים מטופשים עם מפקדים שידעו יותר ממני. שהכירו את החוק היבש: "כשאתה יורק על הצבא הוא נרטב. כשהצבא יורק עליך אתה טובע".
קשה להגיד שהתכונה הבעייתית הזו אצלי השתנתה. אמנם נרגע אצלי קצת ההרגל שכשאומרים לי לעשות משהו אני עושה את ההפך הגמור אבל עדיין אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות (מכירים מישהו שכן?...)
כנראה זה גם מה שמוביל אותי בדרכים אחרות.
בחרתי להיות עצמאי. זה לא קל. זה תובעני ומתיש, זה מצריך חשיבה ועבודה 24 שעות ביממה אבל בשורה התחתונה אני אדון לעצמי. לזמן שלי ולחיים שלי.
מי שמנהל עסק עצמאי פה, בטח מהנהן ומבין, לא יכול להיות שכיר. יש גם הצלחות, ההצלחות נמדדות בעיניי בעמידה במשימות ועמידה ביעדים. לקחת עבודה, לקחת פרוייקט ולהשלים אותו מביא עימו תחושה עילאית שאין דומה לה.
וכן, יש גם נפילות. המגע הרציף עם אנשים שלא תמיד כולם נחמדים כמוכם פה בפייס... מזמן גם אכזבות. מזמן מצבים בהם אני תוהה אם זו הדרך...
שיהיה לנו יום שלישי טוב, עם בחירות נכונות ודרכים מעניינות ומוצלחות במיוחד :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה